ס"ע 21871-06-11

תקציר

מר דוד פיטשון, התובע, תבע את מעסיקיו לשעבר, הנתבעים מס' 1, 2 ו-3, בגין זכאויות שונות בעקבות סיום העסקתו עקב קשייה הכלכליים של החברה. בית המשפט פסק לטובת התובע במספר סעיפים. ראשית, שכרו הקובע של התובע נמצא ככולל פרמיה חודשית של 10% וותק נוסף, שלא שולם לו. התובע היה זכאי לוותק נוסף, בסך 5,448 ₪, בהתאם לשנות שירותו, שיחושבו החל מדצמבר 2006. סכום זה, יחד עם תביעות כספיות אחרות, יישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריכים נקובים. שנית, בעוד שהנסיבות שהובילו לפיטורי התובעת לא היו שנויות במחלוקת, הנתבעים נפלו דופי בהתנהלותם לאחר ההחלטה לפטר את התובעת, ובפרט באיחור בהוצאת מכתב פיטורים, אשר גרם לעיכוב מיותר ביכולתו של התובע לקבל דמי אבטלה. התובע היה זכאי למלוא סכום פיצויי הפיטורים שלו, בניכוי תשלום קודם בסך 115,320 ₪, כך שיתרת הסכום עמדה על 25,583 ₪. שלישית, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 2,554 ₪ עבור מענק חגים, וכן דמי הבראה לשנים 2009 ו-2010, בסך כולל של 7,501 ₪, בעקבות ניכוי שלא כדין מפיצויי הפיטורים שלו. תביעות התובעת לשכר מעבר לפברואר 2011 נדחו. בנוסף, בית המשפט מצא את הנתבעים אשמים בכך שלא סיפקו הוכחות לניצול החופשה השנתית של התובעת, ובכך דחה את תביעתם לניכוי ימי חופשה. כמו כן נמתחה ביקורת על הנתבעים על כך שהלינו את שכרה של התובעת ואת פיצויי הפיטורים. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 15,000 ₪ בגין הלנת פיצויי הפיטורים שלו. לבסוף, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות והטיל על הנתבעים 2 ו-3 אחריות אישית לחובות החברה, בשל התנהלותם המרמתית ושימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה. בכלל זה, אי העברת ניכויים משכרו של התובע לקופת הגמל שלו והעדפת נושים חיצוניים על פני התובע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, בסך 52,974 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בצירוף זכות ערעור על פסק הדין.