עת"מ 38565-04-10

תקציר

העותרת ביקשה לשנות את ייעוד המתחם מתעשייה למסחר. רשויות התכנון דחו את בקשתם מספר פעמים. לאחר מכן פנה העותר לבית המשפט והגיש שתי עתירות. בעתירה הראשונה הם טענו כי החלטות רשויות התכנון פגומות וביקשו מבית המשפט לבטל אותן. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה ולא מצא פגם בהפעלת שיקול הדעת של הרשויות. החלטות רשויות התכנון התבססו על שיקולים תכנוניים סבירים, ובית המשפט סירב להתערב. בנוסף, ציין בית המשפט כי העותרת לא עמדה במועדים להגשת העתירה ולא זנחה את התכנית, בניגוד לטענות המשיבים. העתירה השנייה ערערה על החלטת ועדת המשנה לעררים, שדחתה את ערעורו של העותר על התנאים שקבעה הוועדה המחוזית. תנאים אלה אסרו על מתן היתרים לשימושים חורגים בשטח נשוא תכנית זמ/350 המתגבשת. בית המשפט קיבל חלקית את העתירה השנייה. היא קבעה כי לוועדה המחוזית יש סמכות להטיל מגבלות על מתן היתרים לשימושים חורגים חדשים, אך עליה לאפשר הארכת שימושים חורגים קיימים עד לקבלת החלטה בתכנית. בית המשפט הורה להתיר את השימושים החורגים לתקופות של שישה חודשים, החל מפרסום ההודעה, כדי להימנע מגרימת נזק בלתי מידתי לעותר. העתירה נדחתה לגבי פסק הדין הראשון והתקבלה חלקית לגבי השני. המשיבים חויבו לשלם את שכר טרחת העותר, ובית המשפט הבהיר כי ניתן למצוא את פסק דינו באינטרנט.