עת"מ 19103-04-15

תקציר

העותר, אחד הזוכים במכרז למתן שירותי סיוע בדיור, ערער על החלטת משרד הבינוי, שחייבה זכאים המבקשים לעבור מחברה זוכה אחת לאחרת, להתייצב פיזית במשרדי החברה הראשונית אליה שובצו ולהגיש בקשת העברה ספציפית אליה. העותרת טענה כי ההחלטה מהווה שינוי רטרואקטיבי בתנאי המכרז, פוגעת בעקרון השוויון ואינה עולה בקנה אחד עם מטרת המכרז ושיקול הדעת המוקנה למשרד בו. המשיבים טענו כי ההחלטה התקבלה במסגרת שיקול דעתו של המשרד ובהתאם לתנאי המכרז. עוד טענו כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר מעמדו של העותר וסמכותו המהותית של בית המשפט. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בעתירה. נמצא כי ההחלטה הנדונה לא עוגנה במסמכי המכרז, במפורש או מכללא. שיקול הדעת שהוקנה למשרד בהוראות המכרז היה מוגבל ולא חל על ההחלטה שהתקבלה. מטרת המכרז, שנועד לשפר את איכות השירות לציבור, הייתה להיות מושגת באמצעות תחרות בין הזוכים, תוך הבטחת חופש הבחירה לזכאים. החלטת המשרד, שהטילה מגבלות על העברת זכאים מחברה לחברה, לא עלתה בקנה אחד עם מטרה זו. יתר על כן, ההחלטה הפרה את עקרון השוויון, שכן היא היטיבה בעקיפין עם חלק מהזוכים על פני אחרים. בנוסף, היא יצרה קשיים מיותרים לציבור הזכאים, ובפרט לקשישים ולבעלי מוגבלויות, ללא הסבר או הצדקה ענייניים הנוגעים לאיכות השירות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת המשרד חרגה משיקול הדעת שהוקנה לו והייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית. משכך, העתירה התקבלה, וההחלטה נדחתה. המשיבים חויבו לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.