בש"מ 5417/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם הוגש ערעור בתוך פרק הזמן שנקבע. פסק הדין נשוא הערעור נמסר לבא כוחם של המערערים ביום 8.3.2001, אך המשיב טען כי עורך הדין קיבל אותו קודם לכן, ביום 1.3.2001, ולכן הערעור, שהוגש ביום 5.4.01, הוגש מחוץ למסגרת הזמן של 30 יום. בית המשפט בחן האם נעשתה המצאה קודמת ובלתי חוקית של פסק הדין. נמצא כי לא התקיימו הדרישות להמצאה כדין, ואין די בעצם ידיעת פסק הדין על ידי בא כוח המערערים לפני 8.3.03 כדי לשנות זאת. זאת ועוד, טענת המשיב כי הסתמכו על המועד המוקדם ושינו את עמדתם בהתאם לא התקבלה, שכן היא לא הייתה מפורטת או משכנעת דיה. בית המשפט דן גם באפשרות להכיר בידיעת פסק הדין כשווה ערך להמצאתו, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי הערעור הוגש במועד, ב-8 במרץ. עם זאת, גם אם הוגשה באיחור, עדיין היה בית המשפט נעתר לבקשה להארכת המועד, בשל העמימות הקיימת בדין ביחס לסוגיה, הנזק המזערי שנגרם מהשיהוי הקצר וחשיבותה הכללית של השאלה שעלתה בערעור. לפיכך, הערעור נותר במרשם, והמשיב חויב בהוצאות המשפט של המערערים.