ע"פ 3513/12

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני מערערים שהורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות ובסיוע לחבלה בנסיבות מחמירות בעקבות קטטה שהתנהלה סמוך למקום מגוריה של המתלוננת. בקטטה היו מעורבים מספר צעירים, בהם שני המערערים והתוקף שדקר את המתלונן. לאירוע קדמה קטטה נוספת בין המערערים והדוקר מחד גיסא, לבין המתלונן וחברו מאידך גיסא. חברו של המתלונן היכה את אחד המערערים (המערער מס' 1) בסלע, מה שהוביל את המערער מס' 1 וחבריו לנקום במתלונן. המערערים, מלווים בדוקר, הגיעו לביתו של המתלונן ותקפו אותו באלימות. המערער מס' 1 הודה כי נכח במקום, אך הכחיש את מעורבותו בתקיפה. בית משפט קמא הרשיע אותו על סמך עדותה של המתלוננת, שטענה כי הותקף על ידי שלושתם. המערער מס' 1 טען, כי היו סתירות בעדותו של המתלונן וכי חקירת המשטרה לא הייתה מספקת, דבר שיכול היה ליצור ספק סביר בדבר הרשעתו. המערער מס' 2 הכחיש כל מעורבות בעבירה, אך בית משפט קמא הרשיע אותו על סמך הראיות. השופטת ברק-ארז הסכימה עם טענתו של המערער מס' 1 וסברה כי קיים ספק סביר בדבר אשמתו בשל היקף המחלוקת הצר והחקירה המשטרתית הלקויה. השופט רובינשטיין, לעומת זאת, סבר כי הרשעתו של המערער מס' 1 התבססה על יסודות מוצקים וכי הספקות שהועלו אינם עולים כדי ספק סביר. באשר לגזר הדין הסכימו שני השופטים כי אין להקל בעונשו של המערער מס' 2, נוכח חומרת המעשה. לגבי המערער מס' 1 הציעה השופטת ברק-ארז זיכוי, ואילו השופט רובינשטיין סבר כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי סביר ויש להותירו על כנו. השופט פוגלמן הסכים עם דעות עמיתיו לגבי כל אחד מהמערערים. לפיכך, החליט בית המשפט ברוב דעות לדחות את ערעורו של המערער מס' 1 ולאשר את הרשעתו וגזר דינו. ערעורו של המערער מס' 2 נדחה פה אחד.