ת"א 21303-05-17

תקציר

התובע הגיש בקשה לביצוע חמישה שטרי חוב, כל אחד בשווי 70,000$ חתומים על ידי הנתבעים. הנתבעים הגישו התנגדות ובקשה להתנגד לביצוע, בטענה כי השטרות נמסרו לתובע בתנאי שישקיע מיליון דולר בחברת הנתבעים תמורת 33% מהמניות, דבר שלא עשה. התובע, לעומת זאת, טען כי השטרות ניתנו לסילוק חוב קודם שנבע מהלוואה בסך 160,000$ שהנתבעים לא הצליחו להחזיר. לטענת התובעת, שטרי החוב והסכם מיום 5.8.10, בו נקבעה התחייבות הנתבעים לפרוע סך של 350,000$, לא היו מותנים. בית המשפט בחן את נסיבות ביצוע ההסכם ומצא כי גרסת הנתבעים לאירועים אמינה יותר. מהראיות עולה כי השטרות וההסכם היו חלק מהסכם גדול יותר בין הצדדים, לפיו התובע ישקיע במיזם הנתבעים בטנזניה, והנתבעים יחתמו על השטרות וההסכם. מאחר והתובע לא השקיע, התמורה בגין שטרי החוב נכשלה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע לא היה מחזיק ראוי בשטרות משום שהיה צד קרוב לשטר והשטרות לא ניתנו לפי ערכם הנקוב. לפיכך, התביעה נדחתה. בית המשפט הורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל והחזרת פיקדונות הנאשמים.