עע"א 5467/07

תקציר

אסיר פלילי, המרצה עונש של 18 שנות מאסר בגין אונס, כליאת שווא והפרת תנאי שחרור, עתר לבית המשפט בבקשה להורות על שילובו בתוכנית טיפול בעברייני מין ולהורות לשירות בתי הסוהר לגבש עבורו תוכנית שיקום. העותר, עבריין מין סדרתי בעל עבר של התמכרות לסמים, הורשע בעבר בשורה של עבירות מין. הוא טען כי היעדר טיפול מגביר את הסיכון לחזרה לפשע וביקש את התערבות בית המשפט כדי להבטיח את נגישותו לטיפול נפשי. שב"ס התנגד לעתירתו, בנימוק של האמביוולנטיות של העותר כלפי הטיפול וחוסר יכולתו לעמוד בדרישות התוכניות בשל אנאלפביתיות וצורכי הגנה. לטענתם, החלטתם התבססה על חוות דעת מקצועיות וכי טיפול פרטני אלטרנטיבי אינו מתאים. השופט הסכים כי החלטת שב"ס סבירה, וציין את סירובו של העותר לשתף פעולה ואת הזמן המוגבל שנותר לריצוי עונשו. באשר להיעדר תכנית שיקום, קבע השופט כי היא אינה בגדר עתירת אסיר, שכן היא נוגעת לתקופת השחרור שלאחר הכלא. השופטת הביעה דאגה מחוסר ההכנה של העותר לשחרור, אך הדגישה כי החלטת שב"ס שלא לשלבו בטיפול קבוצתי הייתה מוצדקת. התנהלות העותר וחוות הדעת של מב"ן תמכו בעמדת שב"ס. השופט הפציר בעותר לפנות באמת לטיפול וקיווה כי ישתלב בתוכנית מתאימה לאחר שחרורו. העתירה נדחתה, והשופט עודד את הצדדים לבחון מחדש את עמדותיהם.