ת"פ 53043-09-20

תקציר

השופט קבע כי התביעה הציגה בשלב זה די ראיות לביסוס עילה לכאורה נגד הנאשם. באופן ספציפי, השופט מצא כי התביעה הצליחה להוכיח קשר בין הנאשם לבין המקום בו נמצאו כלי הנשק, תוך שימוש בעיקרון המשפטי של "חזקת המקום" לפי סעיף 144(ד) לחוק העונשין. חזקה זו מעבירה את נטל ההוכחה אל הנתבע להפריך את החזקה, דבר שהשופט קבע כי הנתבע לא עשה. כמו כן, קיבל השופט את טענת התביעה בדבר "החזקה קונסטרוקטיבית" לפי סעיף 34ד לחוק העונשין, המחיל אחריות על יחידים שיש להם שליטה בחפץ, גם אם אינו ברשותם הפיזית, ואשר מחזיקים בו בידיעתם ובהסכמתם של אחרים. השופט קבע כי ראיות האזנת הסתר מלמדות על ידיעתו והסכמתו של הנאשם להימצאות כלי הנשק. השיחות המבוקרות, שהשופט קבע כי הן קבילות, הכילו גם תוכן מפליל, התומך עוד יותר בטענת התביעה. בסך הכל, השופט קבע כי התביעה עמדה ברף להעמדה לדין, והדגיש כי החלטה זו לא קבעה מראש את התוצאה לאחר שמיעת מלוא הראיות. הנאשם נדרש להציג תזה חלופית קוהרנטית, שהשופט מצא אותה חסרה בשלב זה.