רע"מ 23175-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המבוסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים מהותיים: **ניתוח משפטי: רע"מ 23175-06-25 גוליאמובה ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (השופט עודד מאור) דנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים, אשר דחה בקשה לסעד ארעי לעיכוב הליכי הרחקתה של המבקשת מישראל. המקרה מעלה סוגיות מורכבות הנוגעות למעמד של שוהים בלתי חוקיים, הליכי הרחקה, טיפול בבקשות להסדרת מעמד, והיחס בין התנהלות פרטנית לבין עקרונות משפטיים של "ניקיון כפיים" ושימוש לרעה בהליכי משפט. **רקע עובדתי ותמצית ההחלטה** המבקשת, לולה גוליאמובה, שהתה בישראל החל משנת 2013. היא הגישה בעבר בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח נישואים לאזרח ישראלי (המבקש). בקשה זו נדחתה, וערעורים שהוגשו בעקבותיה נדחו גם הם, כאשר בית המשפט קבע כי על המבקשת לצאת מהארץ עד ליום 30.4.2024. למרות קביעה זו, המבקשת נותרה בישראל. ביום 7.4.2024 הגישו המבקשים בקשה נוספת להסדרת מעמד, אשר נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "המשיבה") ביום 8.7.2024, בטענה לאי-השלמת מסמכים נדרשים וסירוב להעניק ארכה נוספת. ערר פנימי על החלטה זו נדחה אף הוא. במסגרת פעילות אכיפה, המבקשת אותרה ביום 8.5.2025, כשוהה בלתי חוקית. בשימוע, טענה כי אינה נשואה ואינה בזוגיות, וכי מתגוררת עם גבר אחר. על בסיס ממצאים אלו, אושרו צווי הרחקה ומשמורת. המבקשים הגישו ערר לבית הדין לעררים, ובו בקשה לסעד ארעי לעיכוב ההרחקה. בית הדין לעררים דחה את הבקשה לסעד ארעי, תוך שהוא מסתמך על דברי המבקשת בשימוע, על היעדר דחיפות, ועל כך שהמבקשת "אינה מקיימת את פסקי הדין שניתנו בעניינה". בקשת רשות הערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים הוגשה על החלטת בית הדין לעררים. המבקשים טענו, בין היתר, כי המשיבה ממאנת לבחון את בקשתם, כי התניית ההרחקה ביציאתה מהארץ מנוגדת לפסק דין קודם, וכי בית הדין לעררים התבסס על טעות עובדתית הנוגעת למצב המשפחתי. **הכרעת בית המשפט לעניינים מנהליים** בית המשפט לעניינים מנהליים החליט לדחות את בקשת רשות הערעור, אף בלא צורך בתשובה, בהתאם לסמכותו. עיקר הנימוקים להחלטה הוא כדלקמן: 1. **אי-ציות לפסק דין קודם:** בית המשפט הדגיש כי פסק דין קודם של בית המשפט קבע בפירוש כי על המבקשת לצאת מהארץ עד ליום 30.4.2024. המבקשת לא יצאה מהארץ, ולמעשה "עשתה דין לעצמה". בית המשפט ראה בכך עילה מספקת לדחיית הבקשה. 2. **חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט:** התנהלות המבקשת, שנותרה בארץ בניגוד לפסק דין, ופנתה לבית המשפט לאחר הליכי אכיפה, נתפסה כחוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט הפנה לפסיקה (בג"ץ 8898/04 ג'קסון) הקובעת כי לא יינתן סעד למי שעושה דין לעצמו במקביל לפנייתו לבית המשפט. 3. **דחיית בקשת המעמד:** בית המשפט ציין, "למעלה מהצורך", כי בקשת המבקשים להסדרת מעמדה נדחתה על ידי המשיבה ב-8.7.2024, וערר פנימי נדחה ב-16.7.2024, ולא נטען כי הוגש ערר נוסף לבית הדין לעררים על החלטה זו. 4. **החלטת בית הדין לעררים:** בית המשפט סבר כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין לעררים המצדיק התערבות. בית הדין לעררים ביסס את החלטתו על דברי המבקשת בשימוע, על היעדר טעם מוצדק ודחיפות, ועל העובדה שהמבקשת אינה מקיימת פסקי דין. 5. **נזק בלתי הפיך:** הטענה לנזק בלתי הפיך נדחתה, שכן הנזק שהוצג היה "נתק של חודשים רבים", ולא נזק ממשי ובלתי הפיך. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **עקרון "ניקיון כפיים" ו"אי-שימוש לרעה בהליכי משפט":** זהו העיקרון המרכזי שעליו נסמכה ההחלטה. בית המשפט הדגיש כי אין להשלים עם מצב בו אדם, אשר ניתן נגדו פסק דין המורה על יציאתו מהארץ, נותר בארץ בניגוד לפסק הדין, ואזי פונה לבית המשפט בבקשה לעיכוב ההליכים. ההחלטה מדגימה את האכיפה המחמירה של עקרון זה, ורואה בו תנאי בסיסי לקבלת סעד מבית המשפט. * **כבוד הפסיקה והחלטות שיפוטיות:** ההחלטה משקפת את החשיבות העליונה שבית המשפט מייחס לכבודן של החלטות שיפוטיות. אי-קיום פסק דין, כפי שקרה במקרה זה, נתפס כהתנהלות הפוגעת בסדר הציבורי ובאמון הציבור במערכת המשפט. * **הבחנה בין סעד ארעי להכרעה לגופה:** בית המשפט סירב לדון בטענות המבקשים הנוגעות לדחיית בקשת המעמד של המשיבה, שכן "זו לא העת, זה לא המקום וזה לא ההליך". הבקשה היתה לרשות ערעור על החלטה הדוחה סעד ארעי, ולא על החלטת הדחייה המהותית של בקשת המעמד. * **ענישה בגין שימוש לרעה בהליכי משפט:** בית המשפט לא הסתפק בדחיית הבקשה, אלא הטיל הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה, תוך הפניה לפסיקה המדגישה את הצורך להפוך את ה"ניתוח הכלכלי" של שימוש לרעה בהליכים, כך שהנזק יהיה גדול מהתועלת. הטלת הוצאות זו נועדה להרתיע מפני התנהלות דומה בעתיד. * **הבחנה בין טענות עובדתיות לדיוניות:** אף שהמבקשים העלו טענות עובדתיות בנוגע למצבם המשפחתי ולפרשנות פרוטוקול השימוע, בית המשפט לא התעמק בהן, משום שהדבר לא נראה רלוונטי לדחיית בקשת רשות הערעור, שמבוססת בעיקרה על היעדר ניקיון כפיים ואי-ציות לפסק דין קודם. * **הליך בירור הערר בעוד המבקשת מחוץ לישראל:** בית המשפט ציין כי ניתן להמשיך ולברר את הערר שהוגש לבית הדין לעררים כשהמבקשת מחוץ לישראל, דבר המצביע על כך שאין בהכרח נזק בלתי הפיך או מניעה מהותית להמשך ההליך. **סיכום** החלטה זו מדגישה את חשיבות הציות להוראות בית המשפט, ובפרט לפסקי דין מחייבים. היא מיישמת בחוזקה את עקרונות "ניקיון הכפיים" ו"אי-שימוש לרעה בהליכי משפט", ורואה בהם תנאי מקדמי לקבלת סעד מבית המשפט. התנהלות המבקשת, אשר נותרה בישראל בניגוד לפסק דין, הובילה לדחיית בקשתה, ואף לחובת תשלום הוצאות, כסנקציה וכאמצעי הרתעתי. ההחלטה משקפת גישה תקיפה כלפי מי שמנסה לעקוף החלטות שיפוטיות או "לקבוע עובדות בשטח".