ע"פ 6077/95

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר הרשיע את המערער במספר אישומים, בהם רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשוד, גניבה, החזקת נשק ופריצה לבניין. הערעור מערער על ההרשעה בסעיף האישום הראשון של רצח ובאישום הרביעי של פריצה לבניין וגניבה, ולחילופין על גזר הדין. הראיה העיקרית נגד המערער היא הודאתו בפני מודיע בעת שהיה במעצר בגין שוד שאינו קשור. ההודאה הייתה מפורטת וחיה, ותיארה את יחסו הנפשי של המערער לאירועים ולקורבן. המערער טען כי ההודאה שקרית ואינה אלא ניסיון להרשים את המודיע. עם זאת, השופטים מצאו כי המערער היה הדובר המרכזי בשיחות והפרטים שמסר היו ברובם מדויקים ולא ניתן היה לפברק אותם מתוך כתבות חדשותיות ורכילות שכונתית, מה גם שחלק מהפרטים לא פורסמו בעיתונות. ההודאה אוששה גם בראיות חיצוניות שביססו את טענות המערער, לרבות קיומה של פגישה בין המערער לבין אדם אחר שהיה מעורב ברצח, נוכחותה של אשת המערער בפגישה לאחר הרצח והיכרותו הקודמת של המערער עם אותו אדם. בנוסף, התנהגותו של המערער, כגון יציאה דחופה מהארץ לאחר ביצוע העבירה, תמכה באמינות הודאתו. השופטים דחו גם את טענת המערער כי הודאתו הכילה פרטים שגויים, וקבעו כי אי הדיוקים לא היו משמעותיים דיים כדי להטיל ספק סביר במהימנותה. יתר על כן, טענת ההגנה כי אדם נוסף הוא הרוצח לא הייתה משכנעת, שכן הראיות הצביעו על כך שהמערער ואדם זה היו מעורבים שניהם בפשע. באשר לאישום הרביעי, אישרו השופטים את ההרשעה בפריצה לבניין ובגניבה, שכן הודאתו של המערער בפני המודיע הכילה פרטים מדויקים שרק מי שהשתתף בפשע יכול היה לדעת. השופטים דחו את הסברו של המערער כי שמע על האירוע מחבר, שכן החבר ידע רק חלק קטן מהפרטים שמסר המערער. השופטים הגיעו למסקנה כי הערעור אינו ראוי ולכן דחו אותו, ואפשרו את החלטת בית המשפט המחוזי ואת גזר דינו. השופט ט' אור נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ד' דורנר וג' אנגלרד.