ת"א 23840-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי: החלטה בנוגע להפקדת ערובה להוצאות בהליך אזרחי** **רקע עובדתי והמשפטי:** ההחלטה עוסקת בבקשת הנתבע (מר אייל שחם) לחייב את התובעות (International School of Temple Arts - ISTA, ארגון זר ללא מטרות רווח, וגברת לורי הנדלרס, אזרחית ותושבת ארה"ב) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו. התביעה המונחת בפני בית המשפט היא תביעה כספית בסך 3,618,000 ש"ח, המבוססת על עילת לשון הרע. התובעות טוענות כי הנתבע ניהל "קמפיין הכפשה" נגדן, הכולל שליחת הודעות דואר אלקטרוני זדוניות ומעליבות, ורכישת שם מתחם זהה לשם התובעת 1 במטרה להטעות גולשים. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי פעל מתוך תחושת שליחות מוסרית להעלאת מודעות הציבור לפגיעות מיניות לכאורה הקשורות לפעילות התובעות, ומבקש להגן על משתתפים פוטנציאליים. הוא סבור כי התביעה מהווה "תביעת השתקה" שנועדה להרתיע אותו מביקורת ציבורית. הגנתו נשענת על טענות בדבר אמיתות הדברים שנאמרו (הגנת "אמת דיברתי") ותום לב, וכן על הטענה כי הנזק הממוני לא הוכח. **עילות הבקשה להפקדת ערובה:** הנתבע מבסס את בקשתו על שתי עילות עיקריות: 1. **סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999:** הוראה זו עוסקת בחובת הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת, כאשר ברירת המחדל היא חיוב בהפקדה, אלא אם החברה תוכיח כי היא בעלת יכולת לשלם את הוצאות הנתבע. הנתבע טוען כי התובעת 1, בהיותה תאגיד זר הרשום בארה"ב ונטול נכסים בישראל, עונה לדרישות תחולת הסעיף. 2. **תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:** תקנה זו עוסקת בהפקדת ערובה על ידי נתבע שאינו תושב ישראל. הנתבע טוען כי התובעת 2, בהיותה תושבת חוץ ללא נכסים בישראל, עונה לדרישות תחולת התקנה. בנוסף, הנתבע מסתמך על הלכת **רע"א 1954/24 נתנאל וקנין נ' קיבוץ ניר דוד (2025)**, לפיה במקרים בהם קיים חשש שהתביעה היא "תביעת השתקה" שנועדה ליצור "אפקט מצנן", בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה בסכום משמעותי לצורך הרתעה. **עמדת התובעות ונימוקיהן:** התובעות מתנגדות לבקשה וטוענות כי: * **סילוף תכלית הוראת החיוב בערובה:** הן טוענות כי תכלית הערובה היא להבטיח תשלום הוצאות, ובמקרם של ייצוג פרו-בונו (כפי שהנתבע מיוצג), מדובר בסכומים זניחים. לטענתן, הבקשה מציגה תכלית חלופית שאינה הולמת. * **איתנות פיננסית:** התובעות טוענות כי הן פטורות מהפקדת ערובה בשל איתנותן הפיננסית, ומציגות תצהיר של נשיא מועצת המנהלים של התובעת 1 ודוח כספי לשנת 2024 המעידים על החזקת נכסים בשווי של כ-2,000,000 דולר. * **היעדר חשש ממשי לחסרון כיס:** הן טוענות שהנתבע לא ביסס חשש ממשי שירוקן מכיסו. * **סיכויים גבוהים לקבלת התביעה:** הן מצביעות על הודאת הנתבע בחלק מהפרסומים ועל מטרתם לפגוע בתובעות. **הכרעת בית המשפט – ניתוח משפטי:** בית המשפט החליט לקבל את הבקשה באופן חלקי, לחייב את שתי התובעות בהפקדת ערובה. ההחלטה מבוססת על מספר עקרונות ושיקולים משפטיים: 1. **החילת סעיף 353א לחוק החברות על התובעת 1:** * **ברירת המחדל:** בית המשפט מדגיש כי ברירת המחדל בחוק החברות היא חיוב חברה זרה בהפקדת ערובה, אלא אם היא מוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. * **נטל ההוכחה על החברה:** נטל ההוכחה מוטל על החברה, המחייבת הצגת תשתית ראייתית מבוססת ומהימנה (דוחות כספיים מבוקרים, דוחות רווח והפסד, תדפיסי חשבון בנק וכדומה). * **אי הרמת הנטל:** בית המשפט קובע כי התובעת 1 לא הרימה את הנטל. האסמכתאות שהציגה (מסמך מאתר אינטרנט בלתי רשמי) נחשבו דלות ושטחיות, ואינן מהוות תחליף לתיעוד רשמי ואמין. ההסתמכות על "פלט אינטרנט בלתי מבוקר" אינה מספיקה. * **היעדר נכסים בישראל:** גם אם התובעת 1 הייתה מוכיחה איתנות פיננסית במקום פעילותה בחו"ל, בית המשפט קובע כי הדבר לא היה מספיק לדחיית הבקשה. היעדר נכסים או רכוש בישראל, שמימושם יאפשר הבטחת תשלום הוצאות הנתבע, מהווה עילה לחיוב בערובה, נוכח המורכבות והעלות של גבייה בחו"ל. זהו עיקרון מנחה שמטרתו למנוע קשיים בגביית הוצאות מבעלי דין זרים. 2. **החילת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי על התובעת 2:** * **הבחנה בין תאגיד לאדם פרטי:** בית המשפט מבחין בין חברות (סעיף 353א) לבין אנשים פרטיים (תקנה 157). * **עילה מובהקת לתושב חוץ:** בעוד שלגבי נתבע ישראלי פרטי ברירת המחדל היא הפוכה, הרי שביחס לנתבע (תובעת במקרה זה) שהוא תושב חוץ ואין לו נכסים בישראל, קמה עילה מבוססת לחיובו בהפקדת ערובה. * **היעדר התייחסות בתשובה:** בית המשפט מציין כי התובעות לא התייחסו בתשובתן לטענות באשר לחיובה של התובעת 2 בערובה. 3. **היקף הערובה – התמודדות עם טענת "תביעת השתקה":** * **זהירות בשלב מוקדם:** בית המשפט מביע הסתייגות מקביעה כי תביעה היא "תביעת השתקה" בשלב מוקדם של ההליך, לפני שמיעת כל הטענות והראיות. הוא מציין כי אף בהלכת וקנין, שנבחנה בבקשה לסילוק על הסף, נדרשת זהירות. * **נימוקים לקביעת ערבון משמעותי:** למרות ההסתייגות, בית המשפט מוצא מספר נימוקים המצדיקים קביעת ערבון בשיעור משמעותי, בהתאם לפרמטרים שנקבעו בהלכת וקנין: * **פערי כוחות:** קיים פער כוחות ברור בין תאגיד בינלאומי איתן פיננסית (לפחות בהצהרותיו) לבין אדם פרטי. * **עניין ציבורי וחשיבות הפרסומים:** הפרסומים הנטענים עוסקים בעניין ציבורי בעל חשיבות (הגנה מפני פגיעות מיניות), והגנה מפני "אפקט מצנן" של תביעות השתקה היא שיקול. * **סכום התביעה:** סכום התביעה (3.6 מיליון ש"ח) משקף את הפוטנציאל להשפעה מרתיעה ומצננת. * **ביקורות נוספות:** העובדה שגופים נוספים (המרכז הישראלי לנפגעי כתות, תחקירים עיתונאיים, ארגון 3SC) ביקרו את התנהלות איסתא, מחזקת את הטענה לקיום עניין ציבורי. * **הסתייגות מהכשרת פרסומים:** בית המשפט מדגיש כי ביקורת כזו אינה מכשירה באופן אוטומטי כל פרסום, ובפרט פרסומים בלתי נכונים או שאינם בתום לב. הפרסומים עצמם ייבחנו בהמשך ההליך. * **מורכבות ההליך:** ההליך מורכב, כפי שהוגש על ידי תובעות זרות ביחס לאירועים שנערכו בחלקם בחו"ל, ומצריך השקעת משאבים. 4. **התייחסות לייצוג פרו-בונו:** * **מדיניות משפטית:** בית המשפט דוחה את הטענה כי ייצוג פרו-בונו של הנתבע מצדיק הורדת סכום הערובה. מטעמי מדיניות משפטית, אין לתת יתרון יחסי לתובעים המנסים להתחמק מתשלום ערובה סביר. * **עידוד ייצוג:** בית המשפט מצטט את בג"ץ 4122/22, המדגיש כי גם במקרים של ייצוג פרו-בונו, יש צורך בהטלת הוצאות כדי לעודד מתן ייצוג חינם לאוכלוסיות מוחלשות. 5. **היקף הערובה שנקבע:** * **איזון בין שיקולים:** בהתחשב בכל השיקולים (אמות מידה בפסיקה, מורכבות ההליך, היעדר נכסים, סכום התביעה מחד, וזכות הגישה לערכאות מאידך), קבע בית המשפט את היקף הערובה: * **התובעת 1 (ISTA):** 400,000 ש"ח. * **התובעת 2 (גב' הנדלרס):** 100,000 ש"ח. * **מועד הפקדה:** תוך 30 יום, שאם לא כן, תימחק התביעה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות סעיף 353א לחוק החברות:** ההחלטה מדגימה את היישום המחמיר של סעיף זה על תאגידים זרים, תוך הדגשת הצורך בהוכחת איתנות פיננסית אמיתית וקיום נכסים בישראל. ההלכה של **רע"א 10671/08 CME Devices LLC** מיושמת כאן. * **תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי:** ההחלטה מבהירה כיצד התקנה חלה גם על תובעים שהם תושבי חוץ. * **פרשנות הלכת וקנין (רע"א 1954/24):** בית המשפט מתמודד עם טענת "תביעת השתקה" על בסיס הלכת וקנין, אך ממתן את יישומה לשלב מוקדם של ההליך. הוא מזהה את ה"אפקט המצנן" כשיקול בקביעת גובה הערובה, אך נמנע מלקבוע כי מדובר בתביעת השתקה מובהקת בשלב זה. * **התמודדות עם ייצוג פרו-בונו:** ההחלטה מציבה סטנדרט חשוב בנוגע להשפעת ייצוג פרו-בונו על חיוב בהפקדת ערובה. הדחייה של הטענה מבוססת על עקרונות של שוויון דיוני ועל מדיניות משפטית לעודד גביית הוצאות הוגנת, גם כאשר הייצוג ניתן ללא תמורה. * **איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הבטחת הוצאות:** ההחלטה מציגה מודל של איזון. מחד, הכרה בזכות הגישה לערכאות (ולכן אי קבלת הבקשה במלואה וקביעת סכום משמעותי אך לא קיצוני). מאידך, הבטחת יכולתו של הנתבע, במיוחד כאשר מדובר באדם פרטי מול תאגיד בינלאומי, לגבות את הוצאותיו. * **הוכחת נזק פיננסי:** ההחלטה מתייחסת בקצרה לטענת הנתבע בדבר אי הוכחת נזק ממוני, אך זאת כחלק מההגנה בתביעה ולא כבסיס לבקשת הערובה. אולם, ההיגיון שבבסיס חיוב התובעים בערובה חזק יותר כאשר התביעה עצמה מבוססת על נזק כספי משמעותי. * **חוסר תום לב פוטנציאלי:** הדיון בהיבטי תום לב, אמיתות ופרסום כאחריות בתביעת לשון הרע, משמש כרקע להערכת הסיכון העתידי של הנתבע, ולכן עשוי להשפיע בעקיפין על ההחלטה בנוגע לערובה, אם כי ההחלטה מדגישה שזהו לא הבסיס המרכזי לקביעת גובה הערובה בשלב זה. **לסיכום:** ההחלטה מבטאת גישה מורכבת ומאוזנת לבקשת הפקדת ערובה. היא מפעילה באופן מחמיר את הדין הנוגע לתאגידים זרים ואנשים פרטיים תושבי חוץ, תוך דגש על הצורך להבטיח את יכולת גביית ההוצאות. בנוסף, היא מטפלת בטענת "תביעת השתקה" באופן זהיר, תוך קביעת ערובה משמעותית שמטרתה להגן על הנתבע מפני "אפקט מצנן", אך מבלי לקבוע את אמיתות טענות הצדדים בשלב מוקדם זה. ההתייחסות לייצוג פרו-בונו מהווה חיזוק משמעותי של עמדת בית המשפט בעניין זה, התומכת בהגנה על הנתבע למרות שאינו נושא בעלות הייצוג.