בש"פ 171/11

תקציר

הערעור נסוב סביב החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר בחר לעכב את המערער עד לתום ההליכים נגדו, ובכך ביטל החלטה קודמת של בית משפט השלום שאפשרה מעצר שיקומי חלופי. המערער הואשם בפריצה למספר מסעדות בתל אביב בשנת 2010, גרימת נזק לרכוש והחזקת כלי פריצה. בתחילה, בית משפט השלום הכיר בראיות הקושרות את המערער לעבירות אלה, אך שקל לשחררו לתוכנית גמילה מסמים, תוך שהוא מצטט את תמיכת אביו ואת הערכת שירות המבחן כי מעצר חלופי יכול לתת מענה להתנהגותו העבריינית הקשורה להתמכרויות. עם זאת, בית המשפט המחוזי, שהכיר בעברו הפלילי העשיר ובניסיונות שיקום קודמים שלא צלחו, ביטל זאת, והעדיף את שלום הציבור על פני השיקום. בערעורו של המערער נטען כי עבירותיו, שמקורן בהתמכרות, מצדיקות התערבות טיפולית על פני מאסר. עם זאת, פסק הדין הסופי מקבל את הערעור, וקובע כי מעצר שיקומי בקהילה טיפולית סגורה יכול להפחית באופן יעיל את הסיכון הפלילי של המערער תוך טיפול בהתמכרותו. החלטה זו מכירה בפוטנציאל להצלחת טיפול הגמילה שהחל טרם סיום המשפט ונותנת משקל משמעותי להערכה החיובית של שירות המבחן את המוטיבציה לשינוי של המערער ואת מעורבותו התומכת של אביו.