ע"ב 1118/09

תקציר

התובעת, שעדיין הועסקה על ידי הנתבעת באותה עת, הגישה כנגד הנתבעת תביעת שכר בסך 74,241 ₪, בה ביקשה לייצג קבוצת עובדים בגין ניכויים ואי תשלומים שונים שלא כדין. התביעה ביקשה להתייחס לניכויים בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי, אי הפרשות לפנסיה, אי קבלת כספי פיצויים ואי תשלום ותק נוסף, דמי חגים ודמי מוות. בעוד שבית המשפט הכיר בעקרונות העומדים מאחורי תובענות ייצוגיות ובתפקידן בהגנה על אינטרסים אישיים וציבוריים, הוא מצא כי תביעה ספציפית זו אינה עומדת בדרישות האישור כתובענה ייצוגית. בית הדין הדגיש כי מדובר בסכומים כספיים ניכרים המצדיקים תביעות פרטניות, ואופי הטענות מחייב בחינה פרטנית של נסיבותיו של כל עובד. בנוסף, בית הדין מצא כי התביעה אינה מעלה שאלות חדשניות או עקרוניות של דיני עבודה וכי קבוצת העובדים מוגדרת ומתועדת היטב, מה שמייתר את הצורך בתובענה ייצוגית. זאת ועוד, בית הדין ציין כי הצדדים היו מחויבים בהסכם קיבוצי במשך רוב התקופה הנדונה, דבר המהווה חסם נוסף לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור כייצוגית והורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע, תוך שהוא קובע את הסכום על 3,000 ₪.