ע"א 31/79

תקציר

מדינת ישראל בנתה מסלול המראה חדש בנמל התעופה בן גוריון, במרחק של כ-600-700 מטר מהבתים במושב בני עטרות. המושב וחלק מחבריו (המשיבים) טענו כי המסלול החדש יגרום למטרדי רעש וזיהום אוויר והגישו בקשה למתן פסק דין הצהרתי נגד מדינת ישראל, שר התחבורה ורשות שדות התעופה (המערערים) לאיסור השימוש במסלול החדש. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים, והביא את המערערים לערער על ההחלטה. שופט בית המשפט העליון אבנור, בהחלטה פה אחד יחד עם השופטים שיינבאום ופורת, קיבל את הערעור. פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר בוטל, והמשיבים חויבו לפצות את המערערים. בית המשפט העליון קבע, כי המשיבים אינם יכולים לטעון למטרד על בסיס השימוש בקרקע משום שהסכימו בעבר לשימוש בה לצורך הקמת מסלול טיסה וקיבלו פיצוי הולם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המשיבים לא הוכיחו די הצורך כי הרעש וזיהום האוויר חרגו מהרמות המקובלות וכי האמצעים שנקטו המערערים לא היו מספיקים. עוד קבעו השופטים כי למשיבים לא קמה עילת תביעה נגד המדינה בגין מטרד לפי החוק למניעת מפגעים. בנוסף, הגיע בית המשפט למסקנה כי חוק הנזיקין האזרחי ודיני התעופה מקנים חסינות למדינה, כלומר המשיבים אינם יכולים לתבוע בגין מטרד ללא ראיות להפרת חוקים או תקנות, דבר שלא הוצג במקרה זה. לבסוף, הדגישו השופטים כי פסק דין הצהרתי אינו ראוי, והיה על המשיבים להגיש תביעת נזיקין במקומם.