ת"א 1166-07-15

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש מפעיל עגורן שהיה עד לקטיעת רגליו של עמיתו לעבודה בתאונת עבודה מחרידה. התובע תבע את מעסיקו ואת בעל החברה בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע. הנתבעים הכחישו אחריות וטענו כי התובע אשם וכי מצבו הנפשי בעקבות התאונה לא נבע אך ורק מהאירוע המדובר. בית הדין פסק לטובת התובעת, וקבע כי אי הקפדה של המעסיק על נהלי בטיחות ויישום שיטות עבודה סבירות תרמה לתאונה. צוין כי המעסיק לא הציג כל ראיה לסתור את טענות התובע או להוכיח כי נקט באמצעי זהירות נאותים. עם זאת, בית המשפט גם מצא כי התובע אשם ב-20% בתאונה. באשר למצבו הנפשי של התובע, מינה בית המשפט מומחה אשר אבחן אותו כסובל מהפרעת הסתגלות כרונית, תוך ייחס לתאונה נכות נפשית בשיעור של 30%. בית המשפט קיבל חוות דעת זו, למרות התנגדות הנתבעים. צוין כי מצבו הנפשי של התובע הידרדר לאחר התאונה, דבר שהשפיע על חייו האישיים והמקצועיים. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 245,000 ₪, מהם 80,000 ₪ בגין הפסד השתכרות, 35,000 ₪ בגין סיוע והוצאות ו-130,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. סכום זה הופחת ב-20% כדי להסביר את אשמתו התורמת. כמו כן, בית הדין קבע כי יש לנכות את פיצויי התובע מתגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל בגין תאונת העבודה המדוברת, עד למועד הפסקת התגמולים. על פי המסמכים שהוגשו, מדובר בניכוי של 164,142 שקל. לאחר ניכוי זה חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 31,858 ₪, בצירוף החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה הדגיש את חובתו של המעסיק לשים את בטיחות העובדים בראש סדר העדיפויות ואת ההשלכות של אי ביצוע כן. כמו כן נקבעו הנחיות לקביעת חבות, ניכוי תגמולי ביטוח והערכת נזקים במקרים של פגיעות נפשיות ותאונות שהתרחשו לאחר מכן.