תלה"מ 31371-06-19

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי תביעות הנוגעות לחלוקת רכוש בין בני זוג לשעבר שנישאו בשנת 1973. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי האישה, מבקשת לאכוף הסכם ממון ולפרק את השותפות, ואילו התביעה השנייה, שהוגשה על ידי הגבר, מבקשת לחייב את האישה לשלם לו 662,080 שקל. ההסכמים המדוברים נחתמו בשנים 2012 ו-2016 ועניינם מכירת הבית המשותף של בני הזוג וחלוקת התמורה, וכן חלוקת זכויות סוציאליות, פנסיה ונכסים פיננסיים אחרים. השופט פוסק לטובת תביעת האישה, וקובע כי הצדדים פעלו בהתאם להסכמי הממון וכי סירובו של הגבר לאשר את ההסכם השני לא נעשה בתום לב. השופט מורה לגבר לשלם לאישה הוצאות בסך 30 אלף שקל ולשני הצדדים לחלק שווה בשווה את שכר טרחת האקטואר שיחשב את ההפרשים בין הפנסיה שלהם כדי לאזן אותם בהתאם. עוד קובעת השופטת כי ההסכמים עליהם חתמו בני הזוג, למרות שלא אושרו על ידי בית המשפט, תקפים ויש לקיימם, שכן הצדדים פעלו על פיהם במשך מספר שנים. בנוסף, מציינת השופטת כי טענת האישה כי הגבר נטל מהבית את כל המטלטלין שרצה אוששה בשל התמהמהותו של הגבר בהעלאת תביעתו שלו למטלטלין. ככלל, פסק הדין מדגיש את עקרון תום הלב במשפט האזרחי ואת הצורך לכבד הסכמים שנעשו בין בני זוג, במיוחד כאשר שני הצדדים פעלו על פיהם.