בג"צ 1105/06

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיות משפטיות וזכויות אדם הנוגעות לעובדי סיעוד זרים ותיקים השוהים בישראל. התיק נסוב סביב שתי נקודות עיקריות: הזכויות לביטוח בריאות וביטוח לאומי לעובדים זרים בעלי זיקה מבוססת לישראל. בראש ובראשונה מתמקדת העתירה בביטוח בריאות, בטענה כי ההסדרים הקיימים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי וצו עובדים זרים אינם מגנים כראוי על עובדים אלה, בפרט בעת מחלה ממושכת או אי כושר. בית המשפט מדגיש את הצורך בביקורת שיפוטית על חקיקת משנה, וקובע כי חוסר סבירות בשיקול הדעת החקיקתי עלול לחייב התערבות שיפוטית. בית המשפט מוצא כי סעיף 56 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מאפשר קביעת הסדרים מיוחדים הנוגעים לשירותי בריאות לתושבי חוץ, המשקפים את כוונת המחוקק להכיל אנשים בעלי זיקה חזקה לישראל. השופטים מדגישים את החובה המוסרית כלפי עובדי סיעוד, שלמרות שאין להם מעמד של תושב רשמי, יש להם זיקה משמעותית לישראל לאחר תקופות שירות ארוכות ותרומה לחברה הישראלית. הפערים הנוכחיים בין שירותי הבריאות הניתנים לתושבים לבין מי שאינם תושבים נחשבים בלתי סבירים ובלתי מידתיים, ואינם עומדים באמות המידה של כבוד האדם ושוויון. בהסתמך על השוואות למדינות המערב, בית המשפט מציין כי מדינות רבות מציעות ביטוח בריאות למהגרי עבודה שווה ערך לזה הניתן לאזרחים. פסק הדין קורא לרפורמה, בין אם באמצעות תיקון צו עובדים זרים להגדלת הכיסוי ובין אם באמצעות החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי על עובדים זרים אלה. בהכירו בהשפעות תקציביות אפשריות, מציע בית המשפט כי יש לבחון אותן בקפידה ולאזן אותן עם אחריותה של המדינה לדאוג לכל הפרטים המתגוררים בגבולותיה. פסק הדין מסתיים בהנחיה למדינה לגבש הסדר חדש במהלך השנה הקרובה, המגשר על הפער בשירותי הבריאות בין עובדים זרים בעלי זיקה חזקה לישראל ולתושביה, מכבד את זכויות האדם המהותיות של כבוד ובריאות ומעניק הגנות נדרשות על פי החוק.