ע"א 3601/23

תקציר

בית המשפט החליט להיעתר חלקית לבקשה לעיכוב ביצוע הנוגעת לפסק דין המחייב פינוי תושבים ושינוי ייעוד הקרקע. על פי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הגשת ערעור אינה עוצרת אוטומטית ביצוע פסק דין. עם זאת, ניתן לחרוג מן הכלל אם לערעור סיכויי הצלחה גבוהים ואם ביצוע פסק הדין יגרום נזק בלתי הפיך. במקרה דנן, בחן בית המשפט את מאזן הנוחות ומצא כי הוא נוטה לטובת המבקשים, במיוחד בכל הנוגע ליחידות המגורים שלהם. המבקשים מתגוררים על הקרקע עם משפחותיהם מזה עשרות שנים, ופינוי עלול לגרום להם נזק בלתי הפיך. בכוונת רשות מקרקעי ישראל לשנות את ייעוד הקרקע ולמכור אותה, להרוס מבנים קיימים ולהקשות על שיקום המצב גם אם העתירה תצליח. מאידך גיסא, עיכוב מתן פסק הדין עלול לגרום נזק כספי למשיבים, הגם שבית המשפט סבר כי הדבר חמור פחות מהנזק הפוטנציאלי למבקשים. בית המשפט ציין כי הפגיעה באינטרס הציבורי עקב העיכוב בתכנון המקרקעין עולה גם על הפגיעה הפוטנציאלית במבקשים. לגבי חלקים שאינם למגורים של הקרקע, המשמשים למטרות מסחריות, בית המשפט לא מצא עילה מספקת לעכב את הפינוי, שכן נזקים פוטנציאליים הם בעיקר כספיים וברי פיצוי. באשר לסיכויי הערעור, בית המשפט סבר כי הם אינם חסרי סיכוי, נוכח החזקה ארוכת השנים במקרקעין על ידי המבקשים והסכם פשרה משנות השמונים. בעקבות זאת הורה בית המשפט כי המבקשים ובני משפחותיהם יוכלו להישאר באזורי מגוריהם עד להכרעה בערעור, בעוד שחלקים אחרים של הקרקע יפונו בתוך 20 יום. על המבקשים לעמוד בדרישות רגולטוריות ספציפיות על ידי הפקדת התחייבות עצמית עד 20 ביוני 2023, אחרת יפקע עיכוב הביצוע. לא נדרשו ביטחונות נוספים ולא הוזמנו הוצאות.