ע"פ 70299/99

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים של גניבת רכב ושהייה שלא כדין, בהם הודה. בית משפט קמא הרשיע אותו בשבע עבירות של פריצה וגניבת רכב, שלוש עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל ועבירה אחת של גניבת רכב. על המערער נגזרו שבעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשים וחודשיים על תנאי בגין העבירות השונות. המדינה ערערה על החלטה זו בטענה כי גזר הדין אינו משקף את חומרת העבירות ומפר את מדיניות הענישה החקיקתית. מנגד, טען הסנגור כי בית משפט קמא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים והטיל עליו עונש סביר. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה, וקבעה כי שגה בית משפט קמא בגזר דינו וכי אין התאמה בין השיקולים לבין העונש שהוטל. בגין שלוש עבירות של שהייה בלתי חוקית, עונש המאסר הסטנדרטי הוא מספר חודשים, בשל ההשלכות הביטחוניות של כניסה בלתי מורשית לישראל. המצב חמור יותר כאשר מטרת הכניסה היא לבצע פשעים, כמו במקרה זה. בנוסף, ביצע המערער שבע פריצות לכלי רכב, אשר הוגדרו על ידי בית המשפט כעבירה נרחבת שישראל מתקשה להילחם בה. רוב בית המשפט החליט כי עונש מאסר של שלוש שנים הוא הולם, בעוד שופט אחד הציע ארבע שנים. גזר הדין הוארך לאחור למועד מעצרו של המערער, ועונשי המאסר על תנאי הוחמרו. בית המשפט בחר שלא לשלול את רישיון הנהיגה של המערער, שכן העונש שהוטל בפועל כבר היה משמעותי.