בד"א 53/18

תקציר

הערעור הוגש הן על ההרשעה והן על גזר הדין. באשר להרשעה טען המערער כי הדברים שיוחסו לו לא הוכחו וכי הנסיבות מצדיקות את דבריו. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. דבריו של המערער היו בזיים ובלתי ראויים ולא ניתן היה להצדיקם. בית המשפט הדגיש כי חופש הביטוי אינו משתרע על לשון פוגענית שכזו, וטענותיו של המערער בדבר היותו "כלב שמירה" לא הוכחו. זאת ועוד, ציין בית הדין כי למערער היסטוריה של בעיות משמעת דומות. אשר לערעור על גזר הדין, טען המערער להקלה בעונשו בשל מצבו הכלכלי והשעיה קודמת. עם זאת, בית המשפט מצא את העונש הולם בהתחשב בכך שהמערער לא הכיר במעשיו הפסולים והמשך התנהגותו הפוגענית. בית המשפט קיווה כי המערער ישנה את דרכיו עם ריצוי תקופת ההשעיה. לפיכך, הערעור נדחה במלואו, ותקופת ההשעיה מתחילה ביום 1.2.2019. ההחלטה התקבלה פה אחד.