דב"ע ל/1 - 1

תקציר

חוק חופשה שנתית משנת 1951 מעניק לעובדים את הזכות לחופשה שנתית בתשלום, ומבטיח שהם יוכלו לקחת חופשה מהעבודה מבלי לפגוע כלכלית. חוק זה גובר על כל הסכם חוזי המצמצם זכויות אלה. החוק קובע כי דמי חופשה שווים לשכר הרגיל שעובד היה מקבל אילו המשיך לעבוד. "שכר" מהווה כל תמורה המשולמת בעד עבודה בשעות העבודה הרגילות, למעט הוצאות שלא הוצאו במהלך החופשה. "שעות העבודה הרגילות" משתנות בהתאם לעובד ולנסיבות הספציפיות שלו. משמרות נוספות הן תגמול על עבודתו של העובד ויש לכלול אותן בחישובי שכר רגילים, בהנחה שהן חלק מלוח הזמנים הרגיל של העובד. מטרת החוק היא להבטיח המשכיות בהכנסות, כלומר דמי חופשה צריכים לשקף את ההשתכרות הסטנדרטית של העובד. גם חוקי העבודה בצרפת ובגרמניה תומכים בפרשנות זו, במטרה לאפשר לעובדים לשמור על רמת חייהם במהלך חופשות. בדחותו ערעור בעניין זה, בית הדין מקבל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ומאשר כי יש לשקול משמרות נוספות בחישוב דמי החופשה השנתיים. החלטת רוב זו פוסקת למשיב הוצאות בסך 300 ל"י.