רע"א 3527/13

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת רשות הערעור על צו לאשפוז כפוי. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מעבר למקרה הספציפי, והיא מכוונת בעיקר לערעור על מסקנות הוועדה וממצאיה של הוועדה וערכאה נמוכה יותר. החלטת הוועדה להאריך את צו האשפוז התבססה על חשש לשלומו של המבקש, דהיינו סיכון פיזי, אם כי לא מיידי, לעצמו. בית המשפט מוצא כי מסקנה זו נתמכה כראוי בראיות, לרבות חוות הדעת של הרופאים המטפלים והאינטראקציה הישירה של הוועדה עם המבקש, ולפיכך אינה מהווה בסיס להתערבות. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי החלטות על אשפוז כפוי מעוגנות בתשתית עובדתית ואינן ספקולטיביות, אלא הערכות מקצועיות המבוססות על המצב הנוכחי, ההיסטוריה הרפואית וגורמי הסיכון. טיפולים אלטרנטיביים נשקלו על ידי הוועדה, אך נמצאו בלתי ישימים בעניינו של המבקש. למרות שבית המשפט מכיר בכך שאשפוז כפוי צריך להיות מוצא אחרון, הוא מדגיש כי בנסיבות מסוימות מדובר בהגנה הכרחית על זכויות הפרט, לרבות הזכות לחיים ולשלמות הגוף. לבסוף, בית המשפט מעודד את רשויות הטיפול לבחון אפשרויות טיפוליות מבוססות קהילה עבור הפונה כדי למנוע הארכות נוספות של אשפוז.