תה"ג 9757-07-18

תקציר

פסק הדין מתווה את המסגרת הנורמטיבית המסדירה את הליכי ההסגרה בישראל, תוך הדגשת תפקידו של חוק ההסגרה בסיוע למניעת פשיעה בינלאומית. הדיון נסוב סביב סעיף 2א, המתווה את תנאי ההסגרה, וסעיף 2ב, המונה חריגים, לרבות שיקולי תקנת הציבור. במקרה הנדון, המחלוקת העיקרית נסובה סביב העיכוב בטיפול בבקשת ההסגרה של אזרח גרמני שנעצר יחד עם בת זוגו. בית המשפט מציין כי לישראל ולגרמניה הסכם הסגרה, והעבירות שיבוצעו יהיו בנות ענישה בישראל, תוך עמידה בדרישת העבריינות הכפולה. עוד נקבע כי היחיד הוא אזרח ישראלי, תושב, ולכן זכאי להגנות מסוימות. בית המשפט בוחן את מידת הראיות המספיקות נגד המוגר, ומאשר כי היא מקיימת את דרישת "החזקת האשמה", שהיא רף ראייתי נמוך מזה הנהוג בהליך פלילי. הראיות שהוצגו, כולל עדויות, תכתובות דוא"ל והתנהגות מפלילה, נחשבות מספיקות כדי להצדיק חקירה נוספת בגרמניה. נבחנות השלכות של מדיניות ציבורית עקב עיכובים בהגשת בקשת ההסגרה. בית המשפט מכיר בכך שאמנם התרחשו עיכובים מסוימים, אך הם אינם עולים כדי פגיעה בתקנת הציבור או פגיעה מהותית בזכויות הפרט. דרישת ההדדיות מטופלת גם היא, כאשר בית המשפט מציין את היעדר ההוכחה לגבי טענת האזרח כי גרמניה אינה מסגירה את אזרחיה. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת בקשת ההסגרה, ולא מוצא מכשולים משפטיים. עם זאת, מאחר שמדובר באזרח ותושב ישראלי, פסק הדין מדגיש את תחולתו של סעיף 1א', המבטיח את חזרתו לישראל לצורך מתן גזר הדין אם יורשע וייכלא בגרמניה. בית המשפט מסיים בהעמדת המשיב בפיקוח אלקטרוני עד להסגרה בפועל ומעניק זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 30 יום.