דנ"מ 5119/19

תקציר

המבקשים ביקשו לקיים דיון נוסף בפרשנותה ויישומה של תקנה 3(א) לתקנות חישוב מקרקעין, הנוגעת לחישוב זכויות בניה. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה אינה חוקית שכן היא אינה מציגה פסיקה חדשה או סותרת פסיקה קיימת. פסק הדין במקרה זה התבסס על הנסיבות הספציפיות, השונות ממקרה קודם שהובא על ידי המבקשים (עניין טוכלר). לדברי השופט, פסק הדין הקודם חל רק על נסיבותיו הספציפיות של אותו מקרה ולא קבע כלל כללי. טענות המבקשים התמקדו בתחולת התקנה הנדונה, שאינה סיבה מוצדקת למתן דיון נוסף. יתר על כן, השופט הדגיש כי פסק הדין רק החיל את ההלכות הקיימות על המקרה דנן ולא כלל פרשנויות חדשות. מאחר שתקנה 3(א) הופעלה כראוי והנסיבות לא תאמו את טענות המבקשים, נדחתה הבקשה לדיון נוסף. בנוסף, חויבו המבקשים בהוצאות העירייה, בסך 10,000 שקלים, ביחד ולחוד.