רע"א 1104/09

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות תקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בנושא המצאת מסמכי בית משפט למדינה זרה. התקנה קובעת כי אם הנמען הוא מדינה זרה או עובד שלה שיש לו חסינות דיפלומטית או קונסולרית, ישלח בית המשפט שני עותקים של הצו למשרד החוץ לצורך מסירת אחד מהם לנמען. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הפקת מסמכי בית המשפט מוגבלת לערוצים דיפלומטיים העומדים לרשות משרד החוץ, או שמא נדרש המשרד להמציא את המסמכים בכל דרך סבירה העומדת לרשותו. בית המשפט קבע כי תכלית החקיקה, ההקשר הבינלאומי שבו היא פועלת ועקרון ההדדיות, מחייבים כי הפקת מסמכי בית משפט למדינות זרות תוגבל לערוצים הדיפלומטיים העומדים לרשות משרד החוץ. בית המשפט הדגיש כי מסקנה זו נחוצה לשם הגנה על מדינת ישראל ויחסי החוץ שלה, וכי הוא מותיר את הגדרת דרכי ביצוע האמצאה לשיקול דעתו המקצועי של משרד החוץ. בית המשפט ציין כי תוצאה זו עלולה לגרום אי נוחות מסוימת למערערים, שנפגעו בפיגועי טרור וקיבלו פסקי דין לטובתם בארצות הברית, אך האינטרס הציבורי במקרה זה גובר על האינטרס של המערערים ביישום פסקי הדין האמריקאים בישראל. לבסוף, קבע בית המשפט כי פרשנותה של תקנה 494 צריכה להביא בחשבון את ההקשר הבינלאומי ואת הרגישות המיוחדת ביחסים בין ישראל למדינות העולם, ועל כן הערעור מתקבל.