ע"א 49/77

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לתאונת עבודה שהביאה למותו של אליעזר טננבאום. משאית מלאה בקבוקים דרסה אותו בעת שנסע לאחור בחצר היקב שבו עבד. בית המשפט מצא את נהג המשאית, המשיב מס' 1, ברשלנות חמורה בכך שלא נהג בזהירות ולא מינה מדריך בעת נסיעה לאחור. בית המשפט המחוזי ייחס במקור למנוח אחריות של 10% בגין רשלנות תורמת, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו בקובעו כי המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות לרשלנות המנוח. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה בגין רשלנות תורמת מוטל על המשיבים והם לא עמדו בנטל זה. זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי רשלנות המשיבים הייתה מוחצת והגיעה ל-100%, כלומר אין להפחית מפיצויי המערערת. פסק הדין המרכזי השני היה בעניין זכאותו של המערער לפיצוי נוסף לפי סעיף 152(ג) לחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי מילאה אחר תנאי סעיף זה בכך שהודיעה למוסד לביטוח לאומי על תביעתה. על פי חוק זה, הנפגע זכאי למינימום של 25% מסך הפיצויים שנפסקו בתביעתו נגד צד שלישי. במקרה דנן, סכום זה חושב כ-36,006.50 ל"י, אותו חויבו המשיבים לשלם בצירוף 5,000 ל"י הוצאות משפט וריבית בשיעור 22% מיום מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ועד לתשלום בפועל. פסק הדין ציטט גם מספר פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בתיקים קשורים וסיפק פרשנות לרשלנות תורמת והשלכותיה.