ת"א 218091/02
פסק-דין שלום תל-אביב-יפו
תקציר
השופטת לא קיבלה את טענת הנתבע כי המנוח שילם דמי מפתח בעת תשלום דמי השכירות של אביו, שכן העדות שהוצגה לא הספיקה כדי להוכיח זאת. השופטת דחתה גם את הטענה כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים. למרות שהשופט קבע כי המנוח היה דייר מוגן, הם הגיעו למסקנה כי איבד מעמד זה טרם מותו בשל שתי עילות פינוי: נטישה ואי תשלום דמי שכירות. השופט לא מצא כי המנוח העביר את זכויותיו בנכס לאדם אחר, כפי שנטען על ידי התובעים. מהראיות עולה כי המנוח נטש את הנכס המושכר בכך שהעביר את עסקיו לנתבעת בעודו בחיים, ועל כן הייתה לתובעים עילת פינוי. עוד קבע השופט כי המנוח לא שילם דמי שכירות במשך מספר שנים, ללא הסבר מניח את הדעת, המהווה עילה שנייה לפינוי. מאחר ששתי עילות הפינוי התקיימו לפני מות המנוח, הנתבע לא יכול היה לרשת זכויות דייר מוגנות. גם אם בית המשפט היה מוצא כי למנוח היו זכויות כאלה, הנתבע לא היה זכאי להן, שכן השופט לא היה משוכנע כי המנוח היה זוכה לסעד מן היושר אילו הוגשה נגדו תביעת פינוי. לפיכך, הורה השופט לנתבע לפנות את הנכס ולשלם את שכר טרחת התובעים.
חקיקה מקושרת
ת"א 218091/02 רוחמה כהן נ' חיים נחום, שלום (13.1.2005)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.