ע"ע 512/08

תקציר

פסק הדין סובב סביב שני ערעורים נגדיים הנובעים מפסק דין של בית הדין האזורי. יאיר עופר מהנדסים וקבלנים (1993) בע"מ ערערה על החלטת בית המשפט כי מדובר במעסיק משותף של עובד, יחד עם דניה סיבוס בע"מ. בתוך כך, העובד ערער על פסיקות בית הדין בנוגע למספר הטבות העסקה, בהן פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים, תמריצי אי היעדרות ותשלומי משק נוספים. בערעורו של יאיר עופר לא מצא בית המשפט עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה יאיר עופר ודניה סיבוס היו מעסיקים משותפים של העובד, בהתבסס על קבלתם את עבודתו, תשלומי שכר, תנאי מגורים ותנאים סוציאליים. החלטה זו שואבת תימוכין גם מפסקי דין קודמים במקרים דומים. לפיכך נדחה ערעורו של יאיר עופר. בהתייחסו לערעורו של העובד, דן בית הדין בתביעותיו להטבות שונות. היא סירבה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי בעניין הלנת פיצויים בשכר, ולא מצאה כל טעות בקביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה מחלוקת אמיתית על מעסיקו של העובד מצדיקה הפחתת הפיצויים. בית הדין גם אישר את דחייתו של בית הדין האזורי את תביעת העובד בגין תמריץ אי היעדרות לתקופה שבין מאי 2003 לדצמבר 2003, שכן העובד לא המציא רישומי נוכחות לתמיכה בתביעתו. עם זאת, בית הדין קיבל חלקית את ערעורו של העובד בעניין דמי משק נוספים. בית המשפט קבע כי העובד זכאי ל"קצבת יתרת המשק", שהיא החזר הוצאות ארוחות, שכן לא קיבל ארוחות במקום עבודתו. החברות חויבו לשלם קצבה זו, בסך 6,308.75 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. באשר לפיצויי פיטורים, בית הדין חלק על קביעת בית הדין האזורי כי העובד לא הוכיח די הצורך את פיטוריו. הראיות הראו כי העסקתו של העובד הופסקה בשל חוסר יכולת לספק לו אשרת עבודה, ובית הדין קבע כי מדובר בפיטורין, מה שמזכה אותו בפיצויי פיטורים. לעובד נפסקו פיצויי פיטורים בסך 7,009 שקל, עם הפרשי הצמדה וריבית. לפיכך, פסק הדין הסופי של בית המשפט היה כי דניה סיבוס ויאיר עופר העסיקו במשותף את העובד והיו אחראים לתשלום זכויותיו. ערעורו של יאיר עופר נדחה, ואילו ערעורו של העובד התקבל בחלקו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וכן יאיר עופר חויב לשלם הוצאות משפט לעובד ולדניה סיבוס.