ע"פ 875/12

תקציר

ערעוריהם של המשיבים 2, 3 ו-4 על הרשעתם נדחו מאחר שערכאת הערעור לא מצאה בסיס להתערב בקביעותיו העובדתיות ובהערכות המהימנות של בית משפט קמא. בית משפט קמא העדיף את עדותו של המתלונן על פני הכחשות המשיבים, וציין את חוסר ההגזמה וההכרה שלו בסליחה משפחתית, דבר העשוי להביא להקלות. סתירות לכאורה בעדותה של המתלוננת נחשבו מינוריות ולא רלוונטיות. מחדלי חקירה שצוינו על ידי המשיבים נמצאו כבלתי משמעותיים דיים כדי לפגוע בהגנתם, נוכח הראיות התומכות באשמתם. המשיבים 3 ו-4, למרות שלא ירו בנשק באופן אישי, נחשבו כמבצעים משותפים עם המשיב 2, שהיה היורה בפועל, משום שהשתתפו בתקיפה המתוכננת. ערכאת הערעור ציינה כי כל המשיבים ארבו למתלונן ופעלו באופן קולקטיבי לגרימת חבלה חמורה. בית המשפט הכיר באיומיה הקודמים של המתלוננת שככל הנראה ליבו את התקיפה, ואישר את אשמתם על רקע הסכסוך המשפחתי. במקביל נבחנו גם ערעורים על העונשים שהוטלו. ערכאת הערעור הסכימה עם הבחנתו של בית משפט קמא בחומרתו בין עונשי המשיבים, בהתחשב בתפקידו העיקרי של המשיב 2 בעבירה. בית המשפט לערעורים החליט להטיל עונשים חמורים יותר באופן גורף על ערעור המדינה, ומצא את העונשים המקוריים מקלים מדי, במיוחד עבור העבריין העיקרי, בהתחשב בהיעדר חרטה ומעשים אלימים. עונשו של המשיב 2 הוגדל ל-66 חודשים, עונשו של המשיב 1 הועלה ל-46 חודשים, והמשיבים 3 ו-4 נידונו ל-42 חודשי מאסר כל אחד. ההחלטה מדגישה את המחויבות להרתיע מפני אלימות ולהחלת ענישה חמורה בגין עבירות מסוג זה.