ע"א 177/77

תקציר

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים, המורה לבנק ישראל לשלם להם פיקדון בסך מיליון לירות, מערער הבנק. הבנק טוען כי החוב המגיע למשיבים לא היה "התחייבות פיקדונות" כהגדרתה בכתב הערבות, וכי החוב לא בא לידי ביטוי בחשבונות שהוגשו לבנק ישראל, ולכן הערבות אינה תקפה. פסק דינו של השופט י' כהן דוחה את שתי הטענות. בטענה הראשונה קובעת השופטת כי החיוב נותר פיקדון למרות פעילות החיוב הפנימית של הבנק, וכי טענת המשיבים הייתה חוזית. באשר לטענה השנייה, מסביר השופט כי ערבות בנק ישראל מוגבלת להתחייבויות פיקדונות מדווחות, והחובה המדוברת לא דווחה בשל פעילותו הפנימית של הבנק. הסייג בערבות שבנק ישראל רשאי להחליט עליה במקרה של ספק אינו ישים כאן, שכן אין ספק בדבר קיומה של התחייבות פיקדון. פסק הדין של השופט, אם כן, מפרש את הערבות על פי לשונה, וכל ספק יוכרע נגד בנק ישראל כמנסח. יתר על כן, משמעותו של סעיף החריג בערבות היא שהתחייבויות פיקדונות לא מדווחות, מכל סיבה שהיא, אינן מחייבות את בנק ישראל. פסק הדין מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחה את טענת המשיבים. על המשיבים לכסות ביחד ולחוד את הוצאות הבנק בשני המקרים.