ת"א 5156/06

תקציר

עניינו של פסק דין זה בשתי תביעות שהגישה מדינת ישראל כנגד נתבע אשר פלש שוב ושוב למקרקעי ציבור שבבעלותה ו/או בחזקתה של המדינה, וכן בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע כנגד המדינה. המדינה ביקשה סעד כספי וצווי מניעה שימנעו מהנאשם לפלוש למקרקעין המדוברים. בהסכמת הצדדים הוצא צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להיכנס למקרקעין המכונים עראקיב 3, ובכך נפתר חלקית התביעה העיקרית. יתר חלקי התביעה העיקרית נוגעים לנזקים הכספיים שנגרמו למדינה עקב פלישות חוזרות ונשנות של הנתבע לקרקעות סמוכות אחרות. עוד ביקשה התביעה צו מניעה שימנע מהנאשם לפלוש לאדמות מדינה כלשהן באזור הנגב הצפוני. התביעה שכנגד של הנתבעת ביקשה פיצויים שנגרמו כתוצאה מפעולות הפינוי הבלתי חוקיות לכאורה של המדינה, לרבות נזק לרכוש, השחתת יבולים ועוגמת נפש. בית המשפט פסק לטובת המדינה ביתר חלקי התביעה העיקרית. נקבע כי המדינה היא הבעלים והמחזיק במקרקעין המדוברים, וכי מעשיו של הנאשם היוו פלישה והסגת גבול. למדינה הייתה אפוא זכות לממש סעד עצמי ולגרש את הנאשם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התנהגותו של הנאשם מעידה על רשלנות חמורה ואדישות לנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה ממעשיו. המדינה הציגה ראיות מספיקות להוצאות שנגרמו במהלך הפינוי, ובית המשפט פסק לה פיצויים בסך 22,389 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט נעתר גם לבקשת המדינה לצו מניעה קבוע שיאסור על הנאשם להיכנס למקרקעין הידועים כגוש 10022703 חלקה 3. עם זאת, הבקשה לצו מניעה שיכסה את כל אדמות המדינה בצפון הנגב נדחתה בשל היעדר ספציפיות. באשר לתביעה שכנגד, פסק בית המשפט לטובת המדינה. הנתבע לא הביא כל ראיה לנזקים שנגרמו כתוצאה מהפינוי, ותביעתו נדחתה. בסך הכל התקבלה התביעה העיקרית באופן חלקי, הוצא צו מניעה קבוע והנתבע חויב לשלם למדינה פיצויים והוצאות בסך 37,389 ₪. התביעה שכנגד נדחתה במלואה. פסק הדין ניתן לערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.