ב"ל 623-07-20

תקציר

התובע, מפעיל עגורן, תבע את הנתבע בטענה כי עבודתו גרמה לו נזק בברכו באמצעות מיקרוטראומה. הוא טען כי עבודתו היומיומית כללה טיפוס על סולם מנוף עם כ-60 צעדים, פעמיים עד שלוש ביום, מה שהוביל לתנועות ברכיים חוזרות ונשנות. עוד ציין כי נאלץ לשבת שעות ארוכות בתנוחה לא נוחה בתא מפעיל המנוף, מה שגרם לנזק נוסף בברך. הנתבע טען כי בעניינו של התובע אין הוכחות לפגיעה במיקרוטראומה וכי עדותו אינה אמינה. הם הצביעו על סתירות בעדותו ובתצהירו וטענו כי מעשיו היו מגוונים ואינם מהווים תנועות חוזרות ונשנות. בית המשפט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הביא ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיו. הראיות היחידות שהוצגו היו תצהירי התובע וחברו, שלא היו מספיקים. בית המשפט ציין כי עדותו של התובע סותרת מסמכים שהגיש הנתבע, דבר היוצר ספק לגבי טענותיו. בנוסף, בית המשפט הסביר כי פעולות הטיפוס והישיבה שתיארה התובעת אינן עומדות בקריטריונים למיקרוטראומה, שכן הן לא בוצעו ברציפות לאורך תקופה משמעותית. גם טענת התובע כי ברכיו נפגעו מתנוחת ישיבה לא נוחה ורטט נדחתה, שכן החוק מחייב תנועות חוזרות ונשנות, מה שלא היה המקרה כאן. למרות שבית המשפט הכיר בכך שעבודתו של התובע עשויה הייתה לתרום לפגיעה בברכו, הוא הגיע למסקנה כי הגבולות המוגדרים למיקרוטראומה אינם חלים על עניינו. מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לטענותיו, נדחתה התביעה.