ע"פ 3818/99

תקציר

המערער הורשע בין השנים 1986-1987 במעשה מגונה בכוח ובמעשה סדום בבנו החורג, בניגוד לסעיפים 354 ו-350(א)(2) לחוק העונשין. לאחר שנידון לתשע וחצי שנות מאסר וחויב בתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪, ערער המערער העיקרי הן על ההרשעה והן על תקופת ההתיישנות. בית המשפט העליון אישר כי תקופת ההתיישנות המורחבת חלה על עבירות מין במשפחה הן לפני חקיקת סעיף 354 והן לאחריו. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערער כי פיצוי אינו ראוי במסגרת ההליך הפלילי, תוך שהוא מדגיש את ההבדל בין פיצוי פלילי לפיצוי אזרחי ותומך באכיפת פיצויים כהכרה בסבלו של הקורבן. בית המשפט בחן גם את דיוקן ומהימנותן של העדויות, ולא מצא בסיס לשנות את קביעתו העובדתית של הערכאה הנמוכה יותר או לקבוע כי סעיף 354 אינו ישים בשל תקופת ההתיישנות. למרות טענותיו של המערער בדבר חומרת העונש וטענת הבידוד המשפחתי והחברתי בעקבות החשיפה, סבר בית המשפט כי העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירות. בסופו של דבר, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה, וקבע כי המשפט הפלילי יכול לכלול פיצוי לנפגעים באופן שונה מהליכים אזרחיים, כאמור בסעיף 77 לחוק העונשין.