ת"א 6145-06-19

תקציר

התובע, שהיה איש עסקים שנתן הלוואות חוץ בנקאיות, תבע עורך דין, הנתבע, בגין רשלנות במתן שירותים משפטיים. התובע טען כי הנתבע לא הגן על האינטרסים שלו בעת עריכת הסכם הלוואה, וגרם לו נזק. לטענת התובע, הנתבע הבטיח לרשום שעבוד על זכויות הלווה בדירה, שישמש כבטוחה להחזר הלוואה בסך 500,000 ₪. אלא שהתברר כי השעבוד לא נרשם, וכספו של התובע אבד כאשר הלווה נכנס לפשיטת רגל. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעת הייתה מודעת לסיכונים הכרוכים בכך ובחרה להמשיך בהסכם ההלוואה בכל זאת. בית המשפט בחן את חובת הזהירות שחב הנתבע כלפי התובע ומצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין הפרת חובה. גרסת התובע לאירועים לא הייתה עקבית וסותרת ראיות. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות אובייקטיביות לפירעון ההלוואה ולא עמד על בירור מעמדו כנושה מובטח בהסכם פשרה קשור. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי הנתבעת מילאה את חובת הזהירות והאזהרה שלה כלפי התובעת. התובע חויב לשאת בהוצאות החקירה של הנתבע בסך של 58,500 ₪.