ק"ג 6586-07-15

תקציר

התובע, שפרש מוקדם מהמדינה בשנת 1999, ביקש לקבל פנסיה מהמדינה ומקרן ביטוח, בהתאם למשכורתו בעת הפרישה, עבור התקופות בהן עבד טרם פרישתו, ועד הגיעו לגיל 67. עוד טען כי על המדינה לפצות אותו על הזכויות שרכש בקופת הביטוח מיום פרישתו ועד הגיעו לגיל 65, כך לפי המלצות ועדת גולדברג. בית הדין דחה את הבקשה לכלול את באי כוח הנתבעים כנתבעים בהליך, משלושה טעמים: ראשית, לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעות נגד עורכי הדין המייצגים את קופות הגמל. שנית, באי כוח הנאשמים פעלו במסגרת תפקידם המקצועי, ייצגו את הנאשמים והציגו את עמדתם. שלישית, גם אם באי כוחם היו נכללים כנתבעים, התביעה נגדם הייתה נדחית, שכן הם הודיעו נאמנה כי יש לקבל את התביעה. עוד קבע בית הדין כי תביעת התובע לתשלום מהמדינה בגין תקופות עבודה קודמות אינה תקפה. על פי החוקים והתקנות הרלוונטיים, התובע זכאי לפנסיה עבור תקופות עבודה קודמות רק בהגיעו לגיל הפרישה הרשמי. גיל הפרישה הרשמי, על פי התקנות האחידות, הוא 67 שנים, אליו הגיעה התובעת בשנת 2014. לפיכך, התובע זכאי לפנסיה רק עבור תקופות שעבד לפני פרישתו, מיולי 2014 ואילך. כמו כן, בית הדין קבע כי התובע אינו זכאי ליישם את המלצות ועדת גולדברג, החלות רק על עובדים שפרשו מוקדם לפני 31 בדצמבר 2003, ומעסיקיהם מימנו את פרישתם המוקדמת. התובע פרש בנסיבות שונות ולכן אינו נכלל באוכלוסייה הזכאית להמלצות. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובע כי יש לחשב את הפנסיה שלו לפי השכר הקובע שקבעה המדינה בעת פרישתו. על המבטחים לחשב את זכאותו לפנסיה של התובע בהתאם לפסק הדין בבג"ץ קוריצקי, שקבע כי יש לחשב את השכר הקובע על פי הזכויות שנצברו במדינה, כאילו נצברו בקרן הפנסיה. לסיכום, התביעה התקבלה באופן חלקי. התובע זכאי לכך שהפנסיה שלו תחושב לפי השכר הקובע על ידי המדינה, אך רק מיולי 2014, אז הגיע לגיל הפרישה הרשמי. יתר טענות התובע נדחו. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.