ע"א 6396/95

תקציר

הערעור מתייחס להסדר חוב בין בנק דיסקונט לסמעאן נופי, שאפשר לנופי לפרוע את חובו בתשלומים חודשיים. הנושא המרכזי הוא הריבית המתאימה שיש להחיל על החוב במהלך תקופת ההחזר ולאחריה. על פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי, שפסק לטובת נופי, ערער הבנק ובוטל חלקית, ונקבע כי נופי חייבת בתשלום ריבית על החוב. לאחר מכן הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין המבוסס על פרשנות זו. בעקבות פסק דין שני של בית המשפט המחוזי, ערערו הצדדים על ההחלטה בדבר שיעורי הריבית החלים בתקופת ההחזר ולאחריה. בית המשפט העליון, בדעת רוב, אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי נופי עמד בהתחייבויות הפירעון שלו על פי הסדר הפשרה ולכן היה זכאי לשלם ריביות רגילות כפי שנקבעו בהסכמי ההלוואה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי שגה בחישוביו והורה על מינוי מומחה לחישוב מחדש של החוב. עוד קבע בית המשפט כי שיעור הריבית המרבית, כאמור בהסכם פתיחת חשבון העו"ש, אינו חל, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. טענת הבנק להחזר הוצאות משפט מפסק הדין הראשוני נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. השופטת דורנר הציעה לקבל את הערעור בחלקו, ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב מחדש של החוב, תוך שמירה על קביעות אחרות של בית המשפט המחוזי. המשיבים חויבו לשלם למערער בגין הערעור, סכום שנקבע על סך 5,000 ₪.