מ"ח 2165/11

תקציר

הבקשה היא למשפט חוזר בנימוק שהמבקש נמצא אשם באי מניעת פשע, בעוד שלושת הנאשמים האחרים זוכו. הפשע המקורי היה אונס מחריד של ילדה בת 13.5. הוגשו שני כתבי אישום, אחד נגד שני בגירים ואחד נגד שני קטינים. שני הבגירים הורשעו תחילה אך זוכו מאוחר יותר בערעור. אחד הקטינים, ב', זוכה בבית משפט קמא. המבקש, הקטין השני, הורשע באי מניעת פשע אך נמנע מהרשעה בשל גילו, נסיבות משפחתו ומשך ההליכים, ובמקום זאת היה בפיקוח שירות המבחן. כעת מערער המבקש, בטענה כי הקביעה כי לא הצליח למנוע עבירה אינה צודקת בהתחשב בזיכויים של יתר הנאשמים, ויוצרת עיוות דין. המשיב מסכים כי נגרם למבקש עיוות דין ומסכים לזיכויו. מקובל על השופט כי בהתחשב בנסיבות המקרה - קרי שההכרעות בעניינם של כל ארבעת הנאשמים התבססו על אותן עובדות, והזמן שחלף מאז גזר דינו המקורי של המבקש - אין תועלת בקיום משפט חוזר. במקום זאת, השופט מורה על זיכויו של המבקש מחמת ספק בעבירה.