רע"א 5392/01

תקציר

במקרה של מבקש שנפגע בתאונת דרכים, שהוכרה אף היא כתאונת עבודה, בחן בית המשפט העליון החלטה בדבר אופיין המחייב של קביעות הנכות. המבקש חתם על הסכם עם קרנית, המבטחת האחראית, למינוי מומחים אורתופדיים ונוירולוגיים להערכת נכויותיו הרפואיות, מה שהופך את חוות דעתם למחייבת גם בבית המשפט. עם זאת, בטרם נערכו הערכות מומחים אלה, קבע המוסד לביטוח לאומי נכויות בתחום האורתופדי והאורולוגי, אך לא מצא נכות נוירולוגית. המבקש טען כי הנכות האורולוגית שנקבעה על ידי הביטוח הלאומי צריכה להיות מחייבת בהליכים נגד קרנית לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי, בהדגישו את ההסכם, קבע כי אין צורך בקביעת הביטוח הלאומי מקום בו לא סוכמו מינויי מומחים. בית המשפט העליון הבהיר כי הגשת חוות הדעת של המומחה הרפואי מסמנת את תחילת דיון ההוכחות, וגוברת על קביעות אחרות. בית המשפט אישר את אופיים המחייב של הסכמים להערכות נוירולוגיות ואורתופדיות, אך הבחין בין קביעת הנכות האורולוגית, שכן לא היה הסכם למינוי מומחה אורולוגי. משכך, קבע בית המשפט כי הקביעה האורולוגית של הביטוח הלאומי מחייבת, שכן היא קדמה לדיוני ראיות, ומחייבת הסתמכות עליה. הערעור התקבל, וקרנית הופנתה לכסות את הוצאות המבקש, תוך הדגשת ניואנסים פרוצדורליים ומשמעות הקביעות המשפטיות לפני הדיון.