ת"א 39377-07-11

תקציר

התובע, תלמיד ישיבה ביישוב, השתתף בתרגיל ירי בבסיס צבאי סמוך ונפצע כאשר מעד על אבן במהלך ריצה. הוא תבע את הישיבה בטענה שהם חבים לו חובת זהירות והתרשלו בהכנת המטווח. הנאשם הכחיש את הטענות וניסה להעביר את האחריות לצד שלישי, המדינה, שהייתה הבעלים של הבסיס וסיפקה את הציוד. בית המשפט בחן את ההיבט העובדתי ומצא כי גרסתו של התובע לנפילה הייתה אמינה ועקבית, בעוד שעדותו של הנתבע הייתה מהוססת ולא אמינה. נקבע כי התובע נפל עקב מכשול במטווח, אותו היה אחראי הנתבע לפנותו. מבחינה משפטית, בית המשפט מצא הן את הישיבה והן את המדינה אחראיות לרשלנות, שכן הייתה להם חובת זהירות כלפי התובע והפרו אותה. המדינה, כבעלת הבסיס, הייתה אחראית לדאוג לשלומם של המתאמנים בו, ולישיבה הייתה חובת זהירות כלפי תלמידיה במהלך התרגיל. הקשרים הסיבתיים העובדתיים והמשפטיים התקיימו אף הם, שכן נזקו של התובע היה תוצאה צפויה מראש של הרשלנות. עם זאת, בית המשפט ייחס לתובע 10% אשמה תורמת. בית המשפט העריך את הנזקים, לרבות הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, כאב וסבל ואובדן השתכרות, ופסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪ בגין הפסדי עבר ועתיד, שישולמו במשותף על ידי הנתבע וצד שלישי. הסכום הופחת באשמתו התורמת של התובע. פסק הדין כלל גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.