עת"מ 5389-03-21

תקציר

פסק הדין דן בהשתלשלות האירועים שהובילה לפסק דין שניתן בהיעדר הגנה מרשות האוכלוסין וההגירה. פסק הדין העדיף מהגר שביקש לקבל מעמד של עולה מכוח תמורה עבור בנו, העותר מס' 3. הרשות ביקשה לדחות את פסק הדין, אך לא הגישה בקשה לעכב את ביצועו ובמקום זאת ביקשה שוב ושוב ארכות להגשת תגובתה, שלא נענתה. הסמכות לבטל פסק דין במעמד צד אחד נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ובמקרה זה לא נפל פגם בפסק הדין, וטיעוני הרשות לביטולו לא היו משכנעים. בית המשפט מדגיש את חשיבות קיום פסקי הדין, שהוא עקרון יסוד בחברה דמוקרטית. הימנעותה השיטתית של הרשות הפלסטינית מציות לפסיקות בתי המשפט אינה מקובלת, ואם היא חולקת על פסק דין, עליה לפעול לפי ההליך התקין של הגשת ערר או בקשה לעיכוב ביצוע. במקרה דנן, פסק הדין עומד בעינו, והרשות מצווה להעניק לבנו של העותר מעמד של עולה לאלתר, אלא אם יוותר על זכות זו. בנוסף, הרשות נדרשת לכסות את הוצאות העותרים.