רע"א 21915-07-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא מיוני 2013 על סמך ריבוי טיעונים שהציג המבקש. עיקר טענותיהם של המבקשים היו כי חתימתם על הסכם פשרה זויפה, ולא נמסר להם על פסק הדין המאשר אותו. עם זאת, השופט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. הם קיבלו את עדותו של מר חטיב, שאישר את חתימת המבקש על הסכם הפשרה, והצביעו על סתירות בגרסאות המבקש לאירועים. השופט הדגיש את התנהלותו הלקויה של המבקשת, שלא נקטה כל פעולה נגד הזיוף הנטען במשך שנים. בנוסף, הסכימה השופטת עם קביעתו של בית משפט קמא כי המבקש היה מודע לפסק הדין, ובכך הפריכה את טענתו כי לא נודע לו. מודעות זו ניכרה בהליכים בשנים 2007 ו-2008, שם הוזכר פסק הדין ואף צורף. השופט הדגיש גם את הרקע המקצועי של המבקש כעורך דין, והנגיש אותו להחלטות בית המשפט. בשל ידיעתו של המבקש על פסק הדין, השיהוי בהגשת הבקשה ללא נימוק והסתירות בטענותיהם, החליט השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. יתר על כן, המבקש לא הצליח להוכיח כי להגנתו היה סיכוי סביר להצליח אם פסק הדין יבוטל. המבקש חויב בהוצאות המשיבים, בסך 4,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 21.1.2014.