עב"ל 1003/02

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב השאלה האם התאבדותו של מר שמעון בן שטרית, בעלה של המערערת, נחשבת לפגיעה בעבודה כהגדרתה בסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי, ובכך מזכה את התלויים בו בקצבה חודשית. פסק הדין, שניתן בהרכב של שלושה שופטים, דחה בסופו של דבר את טענת המערער. על פי החוק, פגיעה בעבודה מוגדרת כתאונה, מחלת מקצוע או מיקרוטראומה, והשופטים קבעו כי התאבדותה של בן שטרית אינה נופלת לאף אחת מהקטגוריות הללו. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטת נילי ארד ואליה הצטרף השופט עמירם רבינוביץ', טענה כי הסיבה למצבו הנפשי של בן שטרית, ולהתאבדותו בעקבותיו, היא "מתח מתמשך" הנובע מהקשיים הכלכליים של עסקו, שאינו מהווה אירוע מיוחד שניתן להצביע עליו בזמן ובמקום, תנאי הכרחי לסיווגו כתאונת עבודה. יתר על כן, השופטים קבעו כי התאבדות היא שיאה של התפתחות נפשית ולא תוצאה ישירה של אירוע בודד ובלתי צפוי. השופטת החולקת, אלישבע ברק-אוסוסקין, סברה כי המצוקה הכלכלית הנובעת מפעילות בעבודה יכולה להיחשב כאירוע מיוחד וכי די בקשר הסיבתי בין עבודתו של בן שטרית לבין התאבדותו כדי להצדיק מינוי יועץ רפואי מומחה. עם זאת, דעתה לא אומצה על ידי הרוב. פסק הדין שב והדגיש את הצורך באירוע עבודה מוגדר – תאונה – כדי לבסס קשר סיבתי, וכי התאבדות, בהיותה תוצאה, אינה כשלעצמה נחשבת לתאונת עבודה. ההחלטה התקבלה על סמך פסיקה קודמת ונסיבותיו הספציפיות של המקרה, מה שהביא את בית המשפט לדחות את הערעור, ובכך לדחות את בקשת המערער לקצבת תלויים.