בע"ח 63684-11-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי בתיק פלילי. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט. השאלה העיקרית הייתה האם חומר מסוים, ובפרט דפי בנק, מהווה "חומר חקירה" כהגדרתו בסעיף 74, המחייב את גילויו להגנה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החומר המבוקש אינו עומד בקריטריונים של חומר חקירה, שכן הוא לא היה בידי התביעה, לא היה לו קשר מהותי לשאלות שבמשפט, והרלוונטיות שלו לעניינו של הנאשם הייתה ספקולטיבית ורחוקה. המכשול הראשון עליו הצביע בית המשפט היה העובדה שאין חולק כי דפי החשבון המבוקשים לא הוחזקו על ידי התביעה, אלא על ידי גורמים חיצוניים, וחשיפתם תפגע בזכויותיהם של צדדים שלישיים שאינם קשורים לתיק. בית המשפט הדגיש את חומרת הפגיעה הפוטנציאלית, בהתחשב באופי המידע ומשך התקופה המבוקשת. שנית, בית המשפט מצא כי טיעוני הצדדים, שהתבססו על כתב האישום והאשמות, לא ביססו בסיס ממשי להשערת הנאשם כי החומר ישפיע על האישום נגדם. העסקאות שבמחלוקת לא היוו חלק משמעותי מפעילותם הכוללת של הנתבעים, וסוגיית הפעולות המתואמות לא הייתה שנויה במחלוקת. בנוסף, ציין בית המשפט כי המחלוקות במשפט בנוגע למהימנותו של עד המדינה, שטען כי קיבל הנחיות מהנאשמים, אינן מתייחסות לחומר המבוקש. אשמת הנאשמים לא הייתה נשענת רק על עדותו של העד, ולכן החומר לא היה צפוי להשפיע על התוצאה. הבקשה לקבלת החומר הייתה פגומה גם בכך שהתבססה על ספקולציות ועל התקווה שתדפיסי הבנק יניבו מידע שיועיל להגנה. בית המשפט הדגיש כי בקשות ספקולטיביות, נטולות בסיס קונקרטי, לא ייענו. פסקי דין קודמים קבעו כי על ההגנה להוכיח את הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש. די בכל אחד מהטעמים הללו, קבע בית המשפט, כדי לדחות את הבקשה לקבלת דפי הבנק. בית המשפט גם הציע כי להגנה עשויות להיות הזדמנויות עתידיות לבקש מסמכים רלוונטיים, במיוחד כאשר עד המדינה יעיד, כדי להבטיח משפט הוגן. בסופו של דבר, הבקשה לקבלת חומר חקירה, כהגדרתו בסעיף 74 לתקשי"ר, נדחתה, מה שחיזק את העיקרון לפיו בית המשפט לא יאפשר "מסעות דיג" ספקולטיביים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, והמזכירות הופנתה להעביר להם את פסק הדין.