עע"מ 4992/10

תקציר

פסק דינו של בית המשפט דוחה את הבקשה לסעד זמני לביטול חוזה שניתן למשיבה מס' 2 לעבודות שימור ופיתוח באתרים היסטוריים. המבקשת, שהתמודדה אף היא במכרז, טענה כי המשיבה מס' 2 לא עמדה בתנאי הסף וכי אין לייחס לחברה את ניסיונו של מנהלה. על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את טענות העותר, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. עם זאת, שופט בית המשפט העליון סירב להעניק את הסעד המבוקש מבלי להביע דעה על סיכויי ההצלחה של הערעור. הם קבעו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן העיכוב ישבש פרויקטים שכבר יצאו לדרך. השופטת ציינה כי טענת המבקשת כי הנזק למשיב מס' 2 היה כספי בלבד ולפיכך בר פיצוי, בעוד שהנזק למבקש היה בלתי הפיך, אינה משכנעת. השופטת הדגישה כי הסעד המבוקש של המבקשת חרג משמירה על המצב הקיים, שכן הוא מבקש לשבש חוזה מתמשך. לפיכך, הבקשה נדחתה, הוראת השעה בוטלה, והמבקש חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 7,000 ₪.