עב"ל 10501-06-13

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטה להפסיק את תשלום קצבת הנכות הכללית לילדיו של נכה בתקופת מאסרו. הקצבה, הכוללת תוספת לתלויים, נועדה לספק תמיכה כלכלית לנכה ולמשפחתו, כאשר התוספת משולמת ישירות לתלויים במקרים בהם הנכה אינו משתמש בה לטובתם. על פי החוק, אין לשלם לאדם הכלוא שלושה חודשים או יותר כל טובת הנאה למשך תקופת מאסרו, שכן המדינה כבר מספקת את צרכיו הבסיסיים. על בית המשפט להחליט האם הדבר חל על תוספת התלויים לקצבת הנכות. מסקנת השופטים היא כי תשלום התלויים הנוספים הוא חלק בלתי נפרד מקצבת הנכות ואינו עומד בפני עצמו. עם זאת, הם מפרשים את החוק כמפריד בין שיטת התשלום בין הקצבה לתוספת, במיוחד כאשר המוסד מינה "מקבל גמלה" לתוספת. הקפאת קצבת הנכה במהלך מאסרו אין משמעותה סיפוק גם צרכי התלויים בו, ועל כן יש להמשיך ולשלם את התלויים הנוספים למקבל הקצבה, במקרה זה אמו של הילדים, גם בתקופת המאסר. עוד מדגישים השופטים כי הפסקת התשלום אינה ביטול הזכאות, וקצבת הנכות מתחדשת עם השחרור מהכלא. זאת ועוד, כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק הרלוונטי, כמו גם הוראות נוספות בחוק הביטוח הלאומי, תומכת בפרשנות לפיה תוספת התלויים צריכה להמשיך להיות משולמת למקבל הקצבה. לפיכך, הערעור נדחה, והאם המשיבה זכאית להמשיך ולקבל את תשלום התלויים הנוספים עבור ילדיה בתקופת מאסרו של האב.