ב"ל 58629-05-20

תקציר

התובעת, שעסקה בשיפוצים, הגישה תביעה נגד הנתבעת, בטענה לפגיעה בעבודה במסגרת המיקרוטראומה. התביעה הוגשה בעקבות תאונה שהוכרה כתאונת עבודה של הרמת שקית ניילון כבדה, אשר גרמה לכאבים בכתפו הימנית של התובע. במסגרת התביעה, טענה התובעת לתאונה או למום בצוואר הרחם עקב מיקרוטראומה, המוגדרים כפגיעות זעירות הגורמות לנזק מצטבר. הנתבעת טענה כי התובע לא הביא ראיות לאירועים המקריים הקלים הנטענים וכי לא היה קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, אלא ייחס זאת לתחלואה נלווית טבעית. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. היא שקלה את אופי עבודתה של התובעת, ומצאה כי היא כרוכה בתנועות ובמשימות מגוונות המשתנות בהתאם לדרישות של כל עבודה. העבודה כללה הריסת קירות, חציבה, צביעה ופינוי פסולת, עם כלים שונים ומרווחי עבודה שונים. עוד נמצא כי בעדותו של התובע קיימות סתירות בנוגע לשעות העבודה, משך ההעסקה ומהות המשימות. בנוסף, התובע לא זימן עדים, כגון מנהלו או עמיתיו לעבודה, כדי לתמוך בטענותיו, דבר המנוגד להלכה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא סיפק תשתית עובדתית לטענותיו, שכן עבודתו לא כללה תנועות חוזרות ונשנות לאורך תקופה ממושכת, דרישה קריטית למיקרוטראומה. במקום זאת, עבודתו כללה תנועות שונות ומגוונות. הסתירות הרבות בעדותו של התובע הקשו על קבלת גרסתו לאירועים. לפיכך, התביעה נדחתה, שכן התובע לא עמד בנטל ההוכחה בגין פגיעה בעבודה במסגרת עילת המיקרוטראומה. החלטה זו התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, והתובע לא זכה בהוצאות.