ת"א 55558-05-20

תקציר

התובעים, יורשיו של שוקת בקר אבו דאולה, טענו לבעלות על 2/3 מהזכויות בקרקע בירושלים על סמך רישומי רישום הנכסים. הנתבעים, יורשי אחותו של שוקת, אמילה, טענו כי שוקת מכר את זכויותיו לאמילה בשנים 1966 ו-1967. בעוד התובעים הכחישו זאת, בית המשפט מצא כי הסכמי המכר אותנטיים. עוד נקבע כי הנתבעים החזיקו בנכס באופן בלעדי משנת 1968 מבלי לשלם דמי שימוש כלשהם, והתובעים היו מודעים לכך במשך עשרות שנים אך לא נקטו כל פעולה. בית המשפט קבע כי עדויות התובעים אינן אמינות וסותרות ראיות ועדים. טענותיהם בדבר חוסר ידיעתם על חזקת הנתבעים הופרכו, והוכח כי ביקשו לסלק את הנתבעים מהנכס כבר בשנת 2003. השופט הגיע למסקנה כי תביעת התובעים חוסה תחת חוק ההתיישנות וגם היא חסרת שחר. הרישום בנכס, אף שבדרך כלל נתן משקל רב, לא שיקף נאמנה את העסקאות הבאות. הנתבעים הוכיחו במאזן ההסתברויות כי שוקת מכר את זכויותיו לאמילה. בנוסף, פסק הדין הקודם בתיק קשור, אשר דחה את טענתו של נאצר לבעלות על הנכס על הסף, היווה השתק ומחייב את ההליך הנוכחי. פסק דין זה ביסס גם את אמיתות הסכמי המכר ואת ידיעת התובעים על החזקה השלילית של הנתבעים. כתוצאה מכך, נדחו גם טענותיהם האחרות של התובעים, לרבות כי ההסכמים אינם תקפים, ונפסקו לנתבעים הוצאות בסך 117,000 ₪.