בש"א 7159/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק אזרחי מורכב בו מעורבים מספר רב של צדדים אשר מילאו תפקידים שונים בסכסוך על נכס מקרקעין. פסק הדין, שניתן ב-15 במארס 2009, הורה לצדדים שונים לשלם פיצויים זה לזה בגין נזקים מוכחים. צד ג' 1, שהיה חסר כל ונמצא בהליכי פשיטת רגל, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בטענה לטעויות ניכרות בפסק הדין שיסייעו לו לכאורה לזכות בערעור לבית המשפט העליון. לטענתם, ללא שהות ייגרם להם נזק גדול משמעותית מזה של יתר הגורמים המעורבים, ובפרט של המשיב 1, מוסד פיננסי, שיש לו יותר משאבים. המשיבים 1 ו-2 הסכימו לעיכוב ביצוע גורף, שכן אף הם התכוונו לערער על פסק הדין וחששו שלא יוכלו להשיב את סכומי הפיצויים שנגבו מהמבקש. בתוך כך, עמדו המשיבים 3 ו-4 על כך שהמשיבים 1 ו-2 יבצעו את פסק הדין לאלתר. לאחר עיון בבקשה ושקילת הטענות שהוצגו, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט נימק זאת בכך שהמבקשים לא הציגו נימוקים חזקים דיים לתמיכה בערעורם, במיוחד בכל הנוגע לפרטי נזקי הרכוש, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. מאחר שפסק הדין היה כרוך בהתחייבויות כספיות, ניתן היה לעכב אותו רק לעתים רחוקות והדגש על היכולת להשיב את המצב על כנו אם המבקש יזכה בערעורו היה מכריע. במקרה דנן, למשיבים 1 ו-2, שנפסקו להם פיצויים, הייתה היכולת לפרוע למבקש אם ערעורם התקבל, שעה שמצבו הכלכלי של המבקש לא היה ברור. יתר על כן, אופיו של פסק הדין, שהתמקד בהתחייבויות כספיות, גרם לכך שהוא לא היה בלתי הפיך. לפיכך, ביטל בית המשפט את עיכוב הביצוע שהוטל עליו ב-25 במארס 2009, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים והייתה אמורה להימסר להם באופן מיידי על ידי המזכירות.