עת"מ 3118/08

תקציר

פסק דין זה דן בעתירה שהוגשה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית מרכז, אשר קיבלה באופן חלקי ערר שהגישו המשיבים, וכתוצאה מכך נדחתה בקשת העותר להיתר בנייה. העותרים היו בעלי בית דו-משפחתי והגישו בקשה להיתר בנייה להרחבת רכושם, שאושר תחילה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון, אך אושר באופן חלקי בהמשך על ידי ועדת הערר. הטענה המרכזית שהועלתה על ידי המשיבים, אשר בסופו של דבר זיכתה אותם בתביעה, הייתה כי ההרחבה תפר את דרישת תכנית הבנייה האחידה הקבועה בהסכם הקיבוצי (תכנית בנייה כוללנית), המחייב התאמה אדריכלית בין שתי יחידות הדיור של בניין דו-משפחתי. העותרים טענו כי דרישת האחידות אין משמעותה זהות מוחלטת, וכי תכנית הבנייה שלהם השתמשה בחומרים זהים ותאמה את רוח ההסכם הקיבוצי. עוד טענו כי הנחיות הוועדה המקומית בנוגע לבנייה אחידה לא נאכפו במשך שנים, דבר שהיווה הבטחה שלטונית, והשינוי הפתאומי בעמדתה של הוועדה היה מפלה. זאת ועוד, העותרים החלו בבנייה טרם קבלת היתר הבנייה, ואף הועמדו לדין פלילי בגין כך. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי החלטת ועדת הערר סבירה ונתונה לשיקול דעתה, וכי העותרים יכולים להאשים את עצמם רק ביצירת עובדה מוגמרת בטרם קיבלו את ההיתר. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על סדרי הדין ועל מדיניות התכנון, ומציין כי הפרט אינו יכול להסתמך על התנהלותה הפסולה של הרשות בעבר.