בר"ש 1190/18

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט בערעור שערער על החלטת בית משפט קמא בנוגע להתנהלותה של ועדת אתיקה לפי חוק לשכת עורכי הדין לעומת ועדה רפואית לפי חוק הנכות. הערעור התבסס על הטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהשווה בין פעולותיהם של גופים שונים אלה ובסיווג חקירת ועדת האתיקה בתיק משמעתי כפעולה סמויה בלתי מורשית. המקרה עסק בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכות להוריד את אחוזי הנכות לאחר שערכה חקירה שנחשבה לפגיעה בזכות לפרטיות ללא סמכות חוקית מפורשת. לעומת זאת, ועדות האתיקה לפי חוק לשכת עורכי הדין פועלות כגופי תביעה המופקדים על אכיפת נורמות משמעת בקרב עורכי דין ומוסמכים לנהל חקירות הדרושות למילוי תפקידם, אך ללא סמכויות חקירה מסוימות כמו חיפוש או מעצר. בית המשפט הכיר בסמכותן של ועדות האתיקה לבצע חקירות, לרבות בירור עובדות ואיסוף מידע, כסמכויות עזר הדרושות לתפקידן. בית המשפט התייחס לטענות הנוגעות לשימוש בחוקר פרטי על ידי ועדת האתיקה, וקבע כי שימוש כאמור אינו מהווה הפרת סמכות חוקית ולא חדירה בלתי מורשית לפרטיות או חקירה סמויה. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין תפקיד התובע לבין תפקיד שיפוטי, והדגיש את ההיקף הלגיטימי של פעולות ועדת האתיקה. בסופו של דבר התקבל הערעור, תוך השבת הרשעתו של המשיב והטלת הוצאות, בהסכמה פה אחד של השופטים הנדל וברון, התומכים בפסק דינו של השופט מזוז.